במסעותי באינטרנט התוודעתי למונח הסרת "דאגת הגוף", עליו כותבת ד"ר ראלט. לקורא שעינו תשה מעודף הקישוריות ממנה סובלת כתיבתה, נקצר ונאמר שראלט מראה שאבולוציונית אנחנו בנויים כך, שהגוף חוסך ודואג לעת מחסור. לטענתה של ראלט אחת הדרכים להסרת הדאגה, המהווה מכשול לירידה במשקל, היא לעסוק בפעילות גופנית.
אני מבקשת כאן לדבר דווקא על הסרת דאגת הנפש, גם בהקשר לדיאטות וגם מעבר לכך, שנראית לי מהותית יותר. הדאגה כשלעצמה אינה תורמת מסתבר, כמעט לכלום, ונכון ללמוד להפחית אותה עד כמה שניתן, אם לא להסיר אותה בכלל.
ולמה כל זה קשור למישל?
במשך כשנתיים ימים לא הפסקנו לדאוג לתזונה של מישל, שלמעשה כמעט לא אכלה מן המזונות היבשים. אלה הוגשו לה מכל הסוגים האיכותיים ביותר, ובכל וריאציה שרק ניתן להעלות על הדעת. חיפשנו, דאגנו ללא הפסק, והיינו מתוסכלים מחוסר ההצלחה, כפי שבטאנו זאת לא אחת בפוסטים.
לאחרונה אנחנו נותנים לה כאמור תזונת BARF , שגורמת לה ולנו שביעות רצון וסיפוק רב. והינה, דווקא על רקע זה גילינו שהמתוקה ניגשת בשבוע האחרון לצלוחית המזון היבש ואוכלת גם ממנו. מישל החכמה משכילה לשלב לה באלגנטיות תזונת BARF עם רוייאל קאנין - שילוב מנצח, שאין טוב ממנו.
האם השינוי קשור בהסרת הדאגה? יתכן. אולי זה קשור לכך שהקיבה שלה גדלה וגם הדרישות שלה גדלו? ואולי זה קשור לכך שעברה המלטה ועימה השתנו הרגלי התזונה שלה? כמו הרבה דברים בחיים – קשה לבודד את הנתונים ולהצביע על הגורם, אך עם התוצאות אי אפשר להתווכח!
יומני היקר שלום,
חזרתי הרגע מטיול ארוך עם אמא לים. היה כייף אבל אני קצת תשושה.
מה חדש אצלי?
* התחלתי לאכול קיבת פרה, שההורים קנו לי אצל הקצב באור-עקיבא (הביקור שלנו בשוק של אור-עקיבא שווה פוסט נפרד). אני מבינה שזה די מסריח, למרות שלי זה לא מפריע בכלל . בעצם אמא לא מתעסקת עם זה, ורק ואבא החמוד מכין לי את זה בחוץ. אני גם צריכה לאכול את זה בחוץ, וזה קצת חבל, כי אני אוהבת לאכול בתוך הבית. זה אולי החסרון היחידי, כי אני פשוט מתה על זה!
ליאור, שיעץ באחרונה להורים בנוגע לתזונה הטבעית, אמר שבקיבה ובגרונות יש דברים טובים מאוד בשבילי. הוא דבר על שלושה יתרונות ברורים, שקל לבחון אותם: מצב השיניים והנשימה; מצב העור והפרווה (אכן, אכן – אפשר להתרשם כבר); האנרגיה ומצב הרוח. כמו כן טוענים שתזונת BARF משפרת את המערכת החיסונית; העיכול; מאסת הגוף (כן, כן, גם כאן יש כבר שיפור); איכות הצואה והריח (נכון!).
בארץ התזונה הזו כמעט שלא מוכרת, אך באירופה, בעיקר בקרב מגדלים מקצועיים יש יותר ויותר מידע על כך (להקליד בגוגל "BARF").
* עוד מעט אלך לעשות חפיפה יסודית לקראת החג. אמא קנתה לי מייבש שיער חדש כמתנה לחג, לאחר שהמייבש הקודם התקלקל (קבלתי אותו בזמנו מאמא של שלג, תודה).
* אנחנו חוגגים את הפסח בגמלא אצל הדודים, כמו בשנים האחרונות, ואני מאוד שמחה לנסוע עם המשפחה.
* ברכת החלמה מהירה לארמני, שסבל השבוע מחום גבוה, כנראה בשל ווירוס שתקף אותו. ארמני, אני אוהבת אותך. תתחזק ותבריא מהר.
חג שמח לכל קוראי הבלוג, ממני מישל
את הבלוג, וכמובן שלא את קוראי הבלוג.
האמת היא שלא התרחשו גם דברים מאוד דרמטיים, אבל דווקא השיגרה שלנו עם מישל מאוד נוחה. מישל מקסימה מתמיד, יפה, עירנית, מתקשרת, אנרגטית, הפרווה שלה מעולה ואי אפשר לצפות ליותר. לקראת הקייץ כנראה שנספר אותה מעט. בכ"ז זה יותר נוח, מה גם שכבר התחלנו לראות, אמנם בקטנה את המרעין בישין של הקייץ. אבא שלה מתעקש שלבת-מצווה של גוני בעוד כחודש היא תגיע במיטבה, עם פרווה ארוכה…
לאחרונה היא דורשת מאיתנו יותר ויותר שנשחק איתה (יש לה משחק חדש), ודואגת להראות זאת בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים. זה די מעצבן, אך קשה לעמוד בפניה, מתוקה.
נדמה שהיא גם אוכלת יותר טוב. מה שבטוח שהורדנו כמעט למינימום את יסורי המצפון שלנו, וזאת הקלה גדולה. בשקילה אחרונה היא שקלה 5.7 ק"ג, שזה מאוד יפה עבורה. בנושא התזונה יש דווקא מה לספר, ואולי זה אפילו שווה פוסט נפרד בקרוב. נאמר בשלב זה רק הרבה תודה לליאור אורלב, המגדל כלבים זעירים, ולאלונה זילברמן, המגדלת כלבי בולמסטיף, שעוזרים לנו לאחרונה בסבלנות ובמקצועיות רבה בייעוץ לגבי התזונה של מישל.
קוראי הבלוג הנאמנים ידעו לומר, שאחת הסוגיות שתופסת את מירב תשומת הלב שלנו במהלך גידולה של מישל, זו סוגיית האוכל. אנחנו עושים בנושא זה דרך פתלתלה ומתסכלית, מחפשים כיוון, מנסים, טועים, תוהים ובעיקר איננו שבעי רצון מהתוצאה. באופן בסיסי אפשר לתאר את המתח בין שתי הגישות – האם לתת למישל אוכל יבש או אוכל מבושל.
מעט נתונים:
היתרונות במתן אוכל יבש (איכותי): הוא זמין ונוח; רב הווטרינרים ממליצים עליו.
החסרונות: יתכן שמישל פחות שמחה ומסופקת; הד"ר טוען שהמזון היבש אינו מספיק.
היתרונות במזון מבושל: מישל אוהבת אותו ונראית מסופקת; המצפון שלנו מעט יותר שקט.
החסרונות: טירחה רבה; סיחרור והסלמה מבחינת הפינוק; ירידה במוכנות לאכול אוכל יבש.
אבא של מישל ויותם תומכים מאוד במתן מזון יבש, וגורסים שגם את מישל המפונקת אפשר להרגיל למזון יבש, אם נתמיד להציע לה זאת ובעקביות, מבלי להציע לה פיתויים אחרים.
אמא של מישל תתקשה לראות את מישל עושה שביתת רעב ומאבדת במשקל במהלך תהליך השינוי ממזון מבושל ליבש, אך בתוכי תוכה היא היתה רוצה שבסופו של יום מישל תאכל אוכל יבש, ותאכל אותו בכמות משמעותית ומשביעת תיאבון/רצון.
על רקע זה הוחלט לאחר הפרידה מהגורות להיכנס לתהליך הבראה: מישל מקבלת רויאל קאנין ג'וניור מתובל במעט שמן זית. אפשר לומר בזהירות ובלי לעשות עיין הרע – טפו-טפו-טפו- שנכון לימים אלה, היא אוכלת את זה לא רע בכלל, ואנחנו מאוד שבעי רצון.
ובכל-זאת, בלי להוסיף משהו, כנראה שאנחנו לא יכולים: הד"ר המליץ לנו בחום על מתן גרונות חיים *, והיא אוכלת את זה לעיתים. בתקווה שתתמיד ותשמור על האיזון הנכון והרצוי, כלומר לדבוק ב"יבש" כמזון העיקרי שעליו היא מתבססת, משולב בפינוקים קלים בלבד של גרונות.
למתעניינים - RAW FEEDING BARF: Bones And Raw Food
תגובות אחרונות