נדמה שממזמן לא סקרנו את מצבה של מישל, והרי היא מוקד הבלוג הזה…
נתחיל ונספר שהלילה מישל הגדילה לעשות, והטרידה את אמא שלה כמה וכמה פעמים במהלך הלילה. הדבר היה חמור שבעתיים היות ואבא שלה לא בארץ, כך שהעומס לא התחלק שווה בשווה.
נמשיך ונגיד שבימים אחרים אמא שלה הייתה כועסת עליה, אך כנראה בשל האהבה הרבה אליה – הדברים מתרככים ומתעדנים… וכשכלו כל הקיצים (צ"ל: קיצין) היא פשוט העלתה את מישל ב-05:00 בבוקר על המיטה לצידה…
למה היא הטרידה? נדמה שסתם משיעמום. היא יכולה להתאפק בלי בעייה. נכון שהיא אוכלת יותר לאחרונה (שקלנו אותה – 5.5 ק"ג!), אבל זאת לא סיבה.
ומה עם הפתח בדלת? היא לא יכולה לצאת לעשות את צרכיה לבד? לאחרונה אנחנו נוהגים לסגור את הפתח בלילה, כי היא אוהבת לצאת לה להנאתה ולנבוח בלילה…
מסתבר שלא הכל מושלם אצלה, יש להודות בכך.
אבל בכל-זאת התמונה הכללית היא מאוד חיובית: מישל אוכלת נהדר (טפו-טפו-טפו), משלבת מזון נא עם מזון יבש, יש לה אנרגיות של שמחה ועליזות, היא משחקת ומשתובבת, מתעניינת בסביבה, יותר פתוחה וצוברת ביטחון. היא גם נראית נהדר – רואים לה את העיניים היפות, היא התעגלה והפרווה שלה מרשימה (למרות שיש קצת קשרים ובסוף נספר אותה…). אבא של מישל מציין את היציבה המרשימה שלה ואת תנועות האגן הסקסיות בעת ההליכה. בקיצור – היא אהובה על בני המשפחה יותר מתמיד.
ולסיום – סוד קטן: נדמה שאנחנו מבחינים בימים אלה בסימנים ראשונים של ייחום. כמו שאנחנו מכירים את מישל- מדובר בתהליך מורכב וממושך, שהסימנים שלו אינם חד-משמעיים, ולכן צריך להתאזר בסבלנות. כמובן שנדווח על התמורות בהמשך.

עד כאן תמונת המצב להפעם.

 

מישל, בהיותה שותפה בקהילת מעגן-מיכאל, נוטלת חלק פעיל במסורת עתיקת ימים – אכילת לחם מטוגן בשבת בבקר. אמנם היא אינה הולכת לחדר-אוכל, שם תעשיית הלחם המטוגן מאוד מפותחת, אך היא זוכה ללחם מטוגן ביתי, חם וטרי, כמו אחיה המפונקים. ומה יותר טוב מזה בימי חורף אלה?
אז תוספת של חלה, ביצה וחלב אינה יכולה לעשות לה כל רע פעם בשבוע, גם אם זה מעט מטוגן, והסימוכין לכך- האומלט של ד"ר קישון, עליו נכתב כבר בבלוג.
שבוע טוב וחג חנוכה שמח!

bread.jpg

 

שני טיפים שנוספו לאחרונה למדור "טיפים":
* תוספת של כמה טיפות שמן סרדינים עושה פלאים! אנחנו מטפטפים מעט על המזון היבש ומישל טורפת את המזון בתיאבון רב.
* לא בריא לעשות הרבה מקלחות, וזה גם לוקח הרבה זמן, לכן גילינו שמקלחות נקודתיות יעילות. למשל לרחוץ רק את כפות הרגליים והפנים או רק את הגוף למטה – תלוי בצורך, מבלי להרטיב את כל הפרווה העליונה שהיא לרוב נקייה. רחצת האזורים שמתלכלכים, הופכת את הרחצה לקלילה, לא מקררת את כל הגוף, לא מצריכה ייבוש בפאן, ויותר מהכל – אינה פוגעת בשמנוניות הטבעית של העור.

 

הקוראים הוותיקים יוכלו להעיד שסוגיית האוכל, שהעסיקה והטרידה אותנו רבות בתחילה, כמעט שלא קבלה מקום לאחרונה. ובכ"ז, קבלו עדכון קל: מישל ניגשת לאחרונה יותר ויותר למזון היבש, וזה קורה דווקא כשאנו לא מצפים זאת ממנה, כי הרי היא אוכלת בשר נא. ככה זה תמיד – חוקי מרפי חזקים מכל. יוצאת נוסחה מנצחת – בסיס התזונה שלה הוא גרונות וקיבה בשילוב עם מזון יבש.
עוד גילינו ששמן הסרדינים עובד עליה מצויין – הא מתה על זה, ואם אנחנו רוצים לדובב אותה לאכול משהו – אנחנו מטפטפים כמה טיפות שמן סרדינים והפיתיון עובד מצויין. הבעייה היחידה היא הריח של הסרדינים, אבל כשאוהבים מקבלים הכל…
חשוב למתן התלהבות, כי כמו שאנחנו מכירים את מישל, לאחר פרק זמן היא תמצה עניין, והפתיון כבר לא יהיה אפקטיבי. בגדול, בתקופה האחרונה, כאמור, אנחנו פחות מוטרדים מנושא האוכל, פחות לוחצים ופחות מלחיצים, וכנראה שדווקא בשל כך touch wood – היא עכשיו במשקל יפה מאוד (5.2 ק"ג) . מישל התעגלה במידה כזו, שאבא שלה נכנס להסטריה שהיא בהריון לא מתוכנן… אבל כל בר-דעת יודע שהיות והייחום האחרון היה ביוני, ה"המלטה" כבר היתה צריכה להיות ממזמן…

sardin_jpg.jpg

 

יומני היקר שלום,

לכבוד ראש השנה אבא החליט לפנק אותי – הוא הביא לי מהקצב החמוד באור-עקיבא הרבה עצמות גדולות, צלעות של עגל (הוא תמיד מביא לי עצמות מעולות, אבל הפעם הכמות היתה מוגברת, שי לחג). הקצב שם הוא כבר חבר של אבא, כי אבא קונה לי שם קיבה באופן קבוע (ולמרות הכל, אבא אומר שהבשר הנא הוא פחות יקר מהמזון היבש, לידיעת המקטרגים). את עצמות הבקר האלה ההורים מקפיאים ומוציאים לי כל יומיים. אני מתה עלה זה ועובדת על זה כרבע שעה. הוטרינרית המליצה להם על כך כתחליף לשיננית –  אני מחככת לעצמי את השיניים וזה מנקה את שכבת הפלאק. בקיצור זה מסוג הדברים שהם שילוב של כייף גדול עם בריאות והגיינת הפה, בקיצור - win-win!

rawbones.jpg

(שוב) שנה טובה,
ממני, מישל

 

יומני היקר שלום,
השבוע לא הייתי במיטבי. הרגשתי חולשה,  מחוסרת אנרגיות, התקשיתי לרוץ בטיולים  וכמעט שלא אכלתי. יצא לי להגיע כמה פעמים לים – הנסיעה הלוך היא לרוב בארגז האופניים, ובחזרה אני עושה את הדרך בריצה. אבל השבוע הרגשתי כבדות ובקושי הצלחתי להתקדם. אני לא יודעת אם זה בגלל החום או מסיבות אחרות. האמת, שאף פעם לא הייתי ממש חולה ואני לא יודעת מה זה בדיוק (touch wood). ראיתי שבני המשפחה היו עצובים ומאוד דאגו לי. כאשר הייתי ממש סמרטוט קטן שכבתי לי על הפוף במשך רב שעות היום, כמעט בלי לזוז. כשאמא באה מהעבודה היא נזכרה בעצות של מורן, והחליטה לתת לי ללקק מעט דבש ולאחר מכן מזון מרוכז מסוג logo_petco.gif.  הטיובה של המזון המועשר שכבה במגירה עוד מתקופת ההמלטה, והיא רצתה לאושש אותי בדרך זו.
מסתבר שגם בעת מחלה את המזון המרוכז הזה אני אוהבת ומוכנה ללקלק תמיד… עוד מסתבר שזאת היתה החלטה מבריקה – מהירות ההתאוששות היתה מפתיעה!  הרגשתי מיד כאילו הכוחות (היום אומרים – אנרגיות) שבו אלי, חזרתי לשחק בבית, הרמתי זנב וכשכשתי בו, ופרצתי החוצה בשקיקה לטיול.
אני חושבת שקצת נסחפתי, ועלי להשאיר את הדברים בפרופורציות הנכונות - עדיין לא חזרתי לעצמי, אומרים לי שרזיתי ואני לא אוכלת כפי שאני רגילה, אבל מקווה שאחזור לעצמי בהדרגה.
שמעתי שאמא אומרת לאבא, שמכל הסיפור הזה היא למדה, כמה הירידה וכמוה העליה, מתרחשות אצלי באופן דרמטי ומהיר, ושיש לשים לב בעיקר להדרדרות המהירה, כי אני קטנה, ואין לי הרבה רזרבות…

תודה, PETCO.
אסיים כפי שמקובל לומר – רק בריאות
ביי, מישל

 

במסעותי באינטרנט התוודעתי למונח הסרת "דאגת הגוף", עליו כותבת ד"ר ראלט. לקורא שעינו תשה מעודף הקישוריות ממנה סובלת כתיבתה, נקצר ונאמר שראלט מראה שאבולוציונית אנחנו בנויים כך, שהגוף חוסך ודואג לעת מחסור. לטענתה של ראלט אחת הדרכים להסרת הדאגה, המהווה מכשול לירידה במשקל, היא לעסוק בפעילות גופנית.
אני מבקשת כאן לדבר דווקא על הסרת דאגת הנפש, גם בהקשר לדיאטות וגם מעבר לכך, שנראית לי מהותית יותר. הדאגה כשלעצמה אינה תורמת מסתבר, כמעט לכלום, ונכון ללמוד להפחית אותה עד כמה שניתן, אם לא להסיר אותה בכלל. 
ולמה כל זה קשור למישל? 
במשך כשנתיים ימים לא הפסקנו לדאוג לתזונה של מישל, שלמעשה כמעט לא אכלה מן המזונות היבשים. אלה הוגשו לה מכל הסוגים האיכותיים ביותר, ובכל וריאציה שרק ניתן להעלות על הדעת. חיפשנו, דאגנו ללא הפסק, והיינו מתוסכלים מחוסר ההצלחה, כפי שבטאנו זאת לא אחת בפוסטים.
לאחרונה אנחנו נותנים לה כאמור תזונת BARF , שגורמת לה ולנו שביעות רצון וסיפוק רב. והינה, דווקא על  רקע זה גילינו שהמתוקה ניגשת בשבוע האחרון לצלוחית  המזון היבש ואוכלת גם ממנו. מישל החכמה משכילה לשלב לה באלגנטיות תזונת BARF עם רוייאל קאנין - שילוב מנצח, שאין טוב ממנו. 
האם השינוי קשור בהסרת הדאגה? יתכן. אולי זה קשור לכך שהקיבה שלה גדלה וגם הדרישות שלה גדלו? ואולי זה קשור לכך שעברה המלטה ועימה השתנו הרגלי התזונה שלה? כמו הרבה דברים בחיים – קשה לבודד את הנתונים ולהצביע על הגורם, אך עם התוצאות אי אפשר להתווכח!

 

יומני היקר שלום,
חזרתי הרגע מטיול ארוך עם אמא לים. היה כייף אבל אני קצת תשושה.
מה חדש אצלי?
* התחלתי לאכול קיבת פרה, שההורים קנו לי אצל הקצב באור-עקיבא (הביקור שלנו בשוק של אור-עקיבא שווה פוסט נפרד). אני מבינה שזה די מסריח, למרות שלי זה לא מפריע בכלל . בעצם אמא לא מתעסקת עם זה, ורק ואבא החמוד מכין לי את זה בחוץ. אני גם צריכה לאכול את זה בחוץ, וזה קצת חבל, כי אני אוהבת לאכול בתוך הבית. זה אולי החסרון היחידי, כי אני פשוט מתה על זה!
ליאור, שיעץ באחרונה להורים בנוגע לתזונה הטבעית, אמר שבקיבה ובגרונות יש דברים טובים מאוד בשבילי. הוא דבר על שלושה יתרונות ברורים, שקל לבחון אותם: מצב השיניים והנשימה; מצב העור והפרווה (אכן, אכן – אפשר להתרשם כבר); האנרגיה ומצב הרוח. כמו כן טוענים שתזונת BARF משפרת את המערכת החיסונית; העיכול; מאסת הגוף (כן, כן, גם כאן יש כבר שיפור); איכות הצואה והריח (נכון!).
בארץ התזונה הזו כמעט שלא מוכרת, אך באירופה, בעיקר בקרב מגדלים מקצועיים יש יותר ויותר מידע על כך (להקליד בגוגל "BARF").
* עוד מעט אלך לעשות חפיפה יסודית לקראת החג. אמא קנתה לי מייבש שיער חדש כמתנה לחג, לאחר שהמייבש הקודם התקלקל (קבלתי אותו בזמנו מאמא של שלג, תודה).
* אנחנו חוגגים את הפסח בגמלא אצל הדודים, כמו בשנים האחרונות, ואני מאוד שמחה לנסוע עם המשפחה.
* ברכת החלמה מהירה לארמני, שסבל השבוע מחום גבוה, כנראה בשל ווירוס שתקף אותו. ארמני, אני אוהבת אותך. תתחזק ותבריא מהר.

חג שמח לכל קוראי הבלוג, ממני מישל

 

קוראי הבלוג הנאמנים ידעו לומר, שאחת הסוגיות שתופסת את מירב תשומת הלב שלנו במהלך גידולה של מישל, זו סוגיית האוכל. אנחנו עושים בנושא זה דרך פתלתלה ומתסכלית, מחפשים כיוון, מנסים, טועים, תוהים ובעיקר איננו שבעי רצון מהתוצאה. באופן בסיסי אפשר לתאר את המתח בין שתי הגישות – האם לתת למישל אוכל יבש או אוכל מבושל.

מעט נתונים:
היתרונות במתן אוכל יבש (איכותי): הוא זמין ונוח; רב הווטרינרים ממליצים עליו.
החסרונות: יתכן שמישל פחות שמחה ומסופקת; הד"ר טוען שהמזון היבש אינו מספיק.
היתרונות במזון מבושל: מישל אוהבת אותו ונראית מסופקת; המצפון שלנו מעט יותר שקט.
החסרונות: טירחה רבה; סיחרור והסלמה מבחינת הפינוק; ירידה במוכנות לאכול אוכל יבש.
אבא של מישל ויותם תומכים מאוד במתן מזון יבש, וגורסים שגם את מישל המפונקת אפשר להרגיל למזון יבש, אם נתמיד להציע לה זאת ובעקביות, מבלי להציע לה פיתויים אחרים.
אמא של מישל תתקשה לראות את מישל עושה שביתת רעב ומאבדת במשקל במהלך תהליך השינוי ממזון מבושל ליבש, אך בתוכי תוכה היא היתה רוצה שבסופו של יום מישל תאכל אוכל יבש, ותאכל אותו בכמות משמעותית ומשביעת תיאבון/רצון.

על רקע זה הוחלט לאחר הפרידה מהגורות להיכנס לתהליך הבראה: מישל מקבלת רויאל קאנין ג'וניור מתובל במעט שמן זית. אפשר לומר בזהירות ובלי לעשות עיין הרע – טפו-טפו-טפו- שנכון לימים אלה, היא אוכלת את זה לא רע בכלל, ואנחנו מאוד שבעי רצון.
ובכל-זאת, בלי להוסיף משהו, כנראה שאנחנו לא יכולים: הד"ר המליץ לנו בחום על מתן גרונות חיים *, והיא אוכלת את זה לעיתים. בתקווה שתתמיד ותשמור על האיזון הנכון והרצוי, כלומר לדבוק ב"יבש" כמזון העיקרי שעליו היא מתבססת, משולב בפינוקים קלים בלבד של גרונות.

למתעניינים -  RAW FEEDING BARF: Bones And Raw Food

 

אם התשובה לשאלה נמדדת לפי מעשים/מאמצים שאנו עושים, אז התשובה היא – עד אינסוף, או כל מספר אחר שקשה לאמוד אותו. כמו שאני לפעמים מוצאת עצמי אומרת לגוני, שעדיין אפשר לנסות להגיד לה משפטים דומים, שאני אוהבת אותה מיליון, תריליון וכד'. מפתיע כל פעם מחדש, מה אנחנו מוכנים לעשות למען מישל, מבלי שנרגיש כלל את המאמץ החריג…(רק מתגובות הסביבה אנחנו מקבלים מידי פעם מבט יותר אובייקטיבי על כך, כמו שסבתא רוחה העירה אתמול בדרכה האופינית: "אתם לא חושבים שאתם מפנקים אותה יותר מידי…"?!).
למשל, בענייני מזון לא פתורים - בהמצלתו של מורן יצאנו לחפש ללא הצלחה גרונות עוף;  נסענו לקנות כבדי עוף במעדני "איתן" בבית-חנניה; לקנות לבבות עוף ב"רמי לוי" (בחיים לא בקרתי לפני-כן במקומות האלה).
בחיפוש אחר תוספי המזון שיתנו לנו מינימום בטחון – התרוצצנו לחדרה בשישי בצהריים, כדי לקחת מהשער של המרפאה הווטרינרית טיובה של Nutri-cal, שיאיר הווטרינר השאיר לנו במיוחד; בקשנו מטובה, מנכ"לית פלסאון, שנסעה לארה"ב לקנות לנו נוטריקל;  הרצנו אותה בחיפושים נואשים ללא תוצאות; היא לא נואשה והעבירה את האחריות לטיפולו של עפר מהמחלקה הכלכלית, שחזר ארצה לפניה, שעמל אף הוא בחיפושים, והביא עימו לבסוף חמש טיובות של תוסף מזון אחר בשם Petco.
אם כבר נכנסים לתחום תוספי המזון – בדקנו והשוונו, ומסתבר שהערכים התזונתיים בתוסף של Petco עולים כמעט בכל הרכיבים על אלו של נוטריקל. נותר רק לקוות שמישל תאהב זאת, לפחות כמו את הנוטריקל.

עד כאן. שבוע טוב והרבה בריאות.

© 2012 הבלוג של מישל ודילן Suffusion theme by Sayontan Sinha