מרץ 182010
 

אחת החברות היותר טובות של מישל, ילדה מדהימה וייחודית ושמה עמר (11). עמר, אוהבת בעלי חיים מושבעת, שהיתה רוצה לגדל בביתה המון בעלי-חיים, רק שהתוכניות והנטיות שלה לא תואמות לאלה של אימה. בשלב זה נאלצה להסתפק באוגרת, שגם היא לצערנו מתה לא מזמן.
לעמר תוכניות מרחיקות לכת בתחום הווטרינריה או האילוף (עוד לא החליטה). בשלב זה של חייה הסכימה לעשות פייילוט על מישל, ולנסות ללמד אותה להתיידד עם אביזר ההתנהגות , עליו ספרתי לא אחת. מדובר בפרוייקט מורכב ועיקש, שעמר מתמודדת איתו לאחרונה.
מה שמדהים הוא שעמר, בסבלנות רבה, בשכל ישר, בחושים בריאים ובחשיבה יצירתית ומבריקה, בנתה לה תוכנית חשיפה מדורגת, שאינה מביישת שום תוכנית פסיכולוגית-ביהביוריסטית (וזה שם כנראה בגנים…).
ומה עשתה? בתחילה היא רק פתחה את האביזר ונתנה למישל לאכול מעדן מתוך המכסה. לאחר מכן נתנה לה להריח וללקק את הכלי. בשלב הבא היא בנתה "שביל" מכופתיות המזון שהוביל לאביזר, ושמה חלק מהכופתיות על החבל. לאחר מכן השביל הגיע כמעט לתוך האביזר, כאשר על כל הצלחה היא חיזקה את מישל – ליטפה והגישה לה מעדנים מתוך היד שלה.
לאחר שני מפגשי אילוף הן הגיעו לכך, שמישל מוכנה לאכול את המעדן מתוך הכלי הפתוח.
הדרך כפי שניתן להבין עוד ארוכה, אך הבנייה המיקרוסקופית והסבלנית של התהליך מאוד הרשימה אותי, ולכן מצאתי לנכון לשתף בה את קוראי הבלוג.
מה שבטוח שהעתיד של עמר עוד לפניה!
תמונות – בהמשך!

מרץ 072010
 

כפי שהובטח – קבלו עדכון מחזית ה-Tug-A-Jug:
ובכן, באופן לא מפתיע נכון לעכשיו מישל מגלה רתיעה מהצעצוע (ובשמו המתקדם: אביזר ההתנהגות). זאת למרות ששלושה מבני המשפחה מנסים בימים אלה, כל אחד בזמנו, לעזור לה להתיידד איתו. המכסימום שהיא מוכנה זה לתפוס בעדינות את החבל בפיה, כי בכ"ז היא מוטרדת מניחוח ה-treat , אך לא יותר מכך – היא אינה מנענעת אותו כלל ואינה ניגשת אליו מיוזמתה.
ננסה בימים הקרובים לנוציא לה כל פעם חתיכת מעדן קטנה מהמיכל, וזאת כדי שגרום לה לקשר בין המזון לבין המיכל ותנועת הניענוע של החבל.
סבא של מישל מאוד סקפטי באשר ליכולתה להגיע לביצועים מוטוריים כה מורכבים, אך היות וראיתי כלב קבלייר שהפעיל את האביזר בצורה כה יפה, ויש גם המון סיפורי הצלחה אחרים – אנחנו נמשיך לנסות, ולא נאבד תקווה (עדיין).

מרץ 032010
 

מצאתי באתר של המאלף אבנר רז (המכנה עצמו "הלוחש לכלבים") מאמר מעניין הדן באביזר ההתנהגות "שחק ומשוך מהבקבוק" עליו כתבתי בזמנו. להזכירכם, האביזר/הצעצוע (Tug-A-Jug dog chew toy) נרכש (עם צעצוע נוסף) בארה"ב במבצע לוגיסטי מרשים, והכל – עבור הנסיכה…
רק ש… לצערי, הצעצוע, שפיתחנו כ"כ הרבה ציפיות לגביו, נח כאבן שאין לה הופכין בפינה, כי מישל מפחדת ממנו… (וסליחה על שימוש מופרז בשלוש נקודות הפעם).
עכשיו, לאחר שקראתי את הראציונל של אביזר ההתנהגות, השתכנעתי ששווה להשקיע בבניית תהליך התיידדות. התוכנית ההדרגתית שעולה על דעתי – לשים לנסיכה בשלב ראשון מעדן-treat אטרקטיבי בתוך הבקבוק, וזאת כדי לפרק את החששות והרתיעה שלה ממנו, וכך להגביר את המוטיבציה להתקרב לצעצוע. היות ואני יודעת שיש לי עסק עם כלבה מאוד חשדנית (שלא לומר פחדנית) ועקשנית – אני די סקפטית, אבל חייבים לנסות, ולו רק כדי להצדיק את המאמץ והעלויות (אבא של מישל כבר נושף בעורפי….). דיווחים בהמשך.

tug-a-jug.jpg

אוק 312009
 

יומני היקר שלום,

הסיפור שאספר לך היום, יומני, יהיה סיפור של צעצוע.
ובכן, לפני כחודש אמא החליטה להזמין לי דרך Amazon שני צעצועים מארה"ב. היא כבר תיכננה לרכוש לי את הצעצועים האלה די הרבה זמן.  אחד הצעצועים נקרא Tug-a-Jug . היא קבלה על המשחק המלצות וראתה קבלייר חמוד אחד בשם ברוס משחק בו נהדר, ומוציא לעצמו את האוכל. הצעצוע השני,  בהמלצתו של יותם – Talk To Me Treatball, צעצוע אינטראקטיבי שמקליטים בו קול אדם והוא אמור לשעשע ולהעסיק את הכלב בשעות שהוא לבד, וגם ממנו יוצא אוכל…
התוכנית היתה לתזמן את משלוח הצעצועים למלון בניו-הייבן – קונטיקט, שדוד שלי, יאיר שרת שהה בו לרגל עסקיו…
הצעצועים הוזמנו מהאינטרנט, ואמא שלחה למלון אימייל מקדים למלון, שצפויים להגיע  הצעצועים, וושיהיה עליהם להעבירם למר שרת. הכל תוכנן בקפידה, והלך למישרין, וכשאדון שרת הגיע למלון הוא סימס שהחבילה בידו.
כעבור ימים ספורים נפגשנו בים והחבילה נמסרה, אך למרבה האכזבה התברר שהחבילה מכילה צעצוע אחד מתוך השניים.
אימייל מהיר למלון העלה שאכן נשארה חבילה אחת במלון (התברר ששני הצעצועים הגיעו ממקומות שונים ולכן נארזו בנפרד).
אנשי הקבלה במלון התנצלו מעומק ליבם, וכדרכם של אנשי שירות אמריקאיים טובים – ביקשו לשלוח את החבילה החסרה לארץ "free of charge".
ואכן, לפני כשבוע הגיע במשלוח אווירי הצעצוע החסר – שליח של FedEx express הביא לאמא את הצעצוע לידיים עד פלסאון, והשמחה רבה.

עכשיו תשאלו – האם אני משחקת בצעצועים? האמת, שעדיין לא, הם נראים לי מתוחכמים מידי… אבל, ביננו, זה די שולי. מה שחשוב בעיני הוא להיווכח כל פעם מחדש עד כמה בני משפחתי אוהבים אותי, וכמה רחוק הם מוכנים ללכת (או אפילו לטוס) לקראתי. עד כאן להפעם.

נשיקות, מישל

*למתעניינים, לחיצה על התמונות מובילה לפרטי הצעצוע

talk_to_me.jpg  tug_a_jug.jpg