מרץ 082011
 

עוד מהכייף שהיה לכלבים אצל ענבל…

פבר 282011
 

יומני היקר שלום,
המון המון זמן עבר מאז שכתבתי לך… ולא שאין לי חוויות לשתף…
בסופ שבוע זה המשפחה שלי נסעה לטייל בנגב (הם אגב ממליצים על טיול אופניים בבארי – מלא פריחה מדהימה, שכירת אופניים ב"לה-מדווש"; מרחצאות חמים בערב בספא נווה מדבר; טיול רגלי לאורך נחל צין עד עין עקב. יותר מהכל הם נהנו מהאירוח של הדודים החמודים מרביבים. היות ולא הייתי שותפה לטיול, לא אוכל לספר על כך בפרוטרוט, וזה בכלל לא עיקר הפוסט).
ונחזור אלי ואל דילן – אנחנו עברנו להתארח אצל ענבל, אותה אמא הכירה מהבלוג ומהעובדה שגם היא קנתה בזמנו ממורן את מילקי. לענבל שני שיצואים חמודים, מילקי (שהוא חצי אח שלי) וטויה המתוקה, שקבלו אותנו מאוד יפה והיו לנו חברים אידיאליים. הם בעלי טמפרמנט חביב ולא סוער מידי, מימדים מתאימים, חברותיים, נקיים ומתוקים.
וענבל? איך נתאר אותה? היא מתוקה ברמות, יפהפיה, ובעיקר – נשמה טובה עם לב רחב, אוהבת כלבים מושבעת, לא רק שיצואים גזעיים כמונו אלא כל כלב נטוש קורע לה את הלב והיא פועלת למענו (בשונה מאמא שלנו שאוהבת כמעט רק אותנו). בקיצור – היה לנו נהדר אצלה, בכלל לא חווינו משבר, קבלנו המון אהבה, הסתובבנו בפארקים וסביבה עירונית חדשה ומעניינת, אכלנו טוב והכי חשוב – ישנו במיטה עם ענבל (לזה אנחנו לא זוכים אפילו בבית שלנו).
לענבל, מילקי, טויה ולאמא של ענבל חמודים ויקרים – המון המון תודה מכולנו.
אוהבים אותכם ומחכים כבר לארח אתכם אצלנו בקיבוץ.

ולמי שאין חברה כ"כ טובה כמו ענבל – אמא ביקשה שאשתף באתר המציע פנסיון בוטיק לכלבים ליד נתב"ג, שנראה מאוד יוקרתי, וכן קבלו המלצה חמה של שלג על "חוות הדוד משה", שבכפר טרומן. תודה!
נשיקות, מישל

פבר 262010
 

היום אבא שלי בן 50!
לרגל האירוע המאוד מרגש ביליתי עם כל המשפחה בישוב אמירים בצימרים של משפחת זרחי, המכונים בשמם היפה "ארץ הגליל". זהו מתחם  של שבעה דונם הטובל בירק (אמא שלי "צרכנית ירוק"), שבו פזורים תשעה צימרים יפהפיים, מוקפדים ומפנקים, הממוקמים בחורש ומעניקים פרטיות רבה. לכל צימר איפיון וייחוד משלו . ביום הראשון ההורים היו לבד בצימר "האלה" (לי היה קצת קשה בלי ההורים ולא ישנתי טוב באותו לילה, למרות שהאחים שלי טיפלו בי מאוד יפה). ביום השני סבא הביא אותנו לאמירים, כלומר אותי ואת שאר האחים, והכל בהפתעה גמורה. אבא מאוד שמח למפגש עם כל המשפחה, ואמר שהוא לא צריך יותר מזה.. לרגל האיחוד המשפחתי עברנו לצימר משפחתי המכונה "בית העץ".
באמירים בעלי הצימרים – רויטל, יורם ומשה קבלו אותנו במאור פנים, ולי אישית לא היתה כל בעייה להתלוות למשפחה לכל מקום שהלכו. בעיקר טיילנו בחורש ונהניתי מאוד מהמרחבים המוריקים שם. זה באמת מקום מיוחד, נעים ויפהפה. גם מזג האויר הסגרירי היה מאוד נעים והתאים לנו. בדומה לאבא שלי, גם אני לא צריכה יותר מלהיות יחד עם המשפחה שלי. אין יותר כייף מזה!
אני רוצה לאחל לך, אבא יקר שלי, שתישאר צעיר, חתיך וחמוד – אתה אדם מיוחד במינך ואני אוהבת אותך מאוד.
lev.jpg
שלך, מישל

ספט 022008
 

דרן רוז עליו כבר כתבתי , מנסח 13 שאלות  שיש לשאול לפני העלאת פוסט לאויר. אחת מהשאלות בודקת האם הפוסט עשוי להביא לקוראיו תועלת. נדמה לי, שהפעם, לשם שינוי, הפוסט עונה על הקריטריון:
ובכן, כשרצינו לקחת את מישל לחופשה באחד הצימרים בצפון נתקלנו בקושי רב, ואף אחד מבעלי הצימרים שהתקשרנו אליו לא הסכים שנצרף אלינו את מישל. מעליב ולא מוצדק. הסברתי לעצמי ש"הם" לא מכירים את מישל, ולא יודעים כמה היא מתוקה וכמה היא נקייה, וכמה היא חלק מהמשפחה.
במחשבה נוספת ועם יד על הלב – אם היה לי צימר להשכרה, בתרבות הישראלית הקלוקלת, בטח גם אני לא הייתי נותנת לכלבים להיכנס, ולכן כיבדתי את אותם בעלי הצימרים.
ובאותו עניין – לפחות לחופשה הבאה – לאחרונה מצאתי ב"נענע" מידע שסוקר רשימת צימרים בארץ, שבכל-זאת מוכנים להכניס כלבים. עוד מידע ב-dogblog על מקומות ידידותיים לחיות המחמד בחו"ל,  ועוד קישורים בנושא נסיעות וחופשות עם בע"ח .
העיקר לבלות, וכמה שיותר.