מאי 282011
 

לא לבעלי לב חלש.
ד"ר דורון נרי תעד ניתוח עיקור בכלבה. מרתק, אך כאמור לא קל לצפייה, ראו הזהרתם (אני התקשיתי לנשום וחשתי שהכלבה המנותחת היא מישל…).
יש למרפאה שלו ביוטיוב סרטוני וידאו נוספים ממש טובים, למשל על איך לעבור את הקיץ בשלום , הצורך בניקוי שיניים ועוד.

דצמ 142010
 

איך גולשים מגיעים לבלוג של מישל, כלומר מה הם מקלידים במנועי החיפוש שמביא אותם לבלוג?
להלן כמה דוגמאות לנושאים, שיש להניח שמעניינים רבים מכם:
רבים שואלים על ההסכמים המקובלים בזיווג כלבים (הסכמי הרבעה).
אז… מה שידוע לי שיש שתי וריאציות וזה תלוי במה שמסכמים הבעלים של הזכר והנקבה. רוב בעלי הזכרים מבקשים לקבל תמורת ההרבעה גור מהשגר. יש כאלה שמבקשים סכום כסף, אותו הם יכולים לקבל לרוב ממש לאחר ההרבעה ובלי קשר להמלטה. כמו לכל דבר בחיים, כך גם כאן – לכל הסכם יש את היתרונות והחסרונות שלו.

בקרב בעלי השיצו בקיבוץ מתעניינים איך הכלבים שלנו נראים כה יפה, נקיים ובעלי פרווה מטופחת.
ראשית, הם לא תמיד כ"כ נקיים ומטופחים, אבל אנחנו באמת משתדלים, והם כידוע לא מהכלבים המשוטטים ללא השגחה (אבל זה רחוק מהסטנדרטים של כלבי השיצו המוצגים בתערכות כמובן). הזכרנו כבר את שגרת הטיפוח בבוקר – זה הרגל טוב,  ששומר עליהם במצב סביר. בנוסף, מישל מסופרת באורך פרווה בינוני  שנוח לשמור עליו, ועדיין היא לא נראית שדופה, כמו ששיצואים נראים כשהם מסופרים קצר-קצר. דילן בן שישה חודשים, ועדיין נהנה מפרווה גורית איכותית, שאמורה להתחלף בגיל שמונה חודשים, ואז צפוי שיהיו יותר קשרים ונאלץ לספר אותו (אם לא לפני-כן). מעבר לכך אנחנו רוחצים להם את כפות הרגליים אם הם חוזרים מלוכלכים ומשתדלים להקפיד על ניקיון סביר, שיהיה לנו נעים לחבק אותם ובלי שנחוש שאנחנו משתעבדים לכך. חשוב להזכיר גם שהשיצואים עצמם הם כלבים נקיים ויודעים לשמור על עצמם יפה!

המון שאלות, הכל חשוב, הכל מעניין.

  • האם מוציאים בפעולת העיקור רק את השחלות או את הרחם והשחלות?
  • מה תהליך ההחלמה הצפוי לאחר העיקור?
  • לאחרונה דילן השמיע קולות של נחירה שלא פסקו למשך כשתי דקות. דאגנו נורא – מה זה צריך להביע?!
  • למה השיצו סובל מנשירת שיער? – זה בניגוד למאפייני הגזע. זה אגב נושא שמטריד הרבה גולשים, גם קונים פוטנציאליים שבדרך כלל שואלים האם השיצו משיר שיער.

חלק מהמידע נמסר מהד"ר, ואת כל התשובות תוכלו לקרוא במדור "שאלות נפוצות", המתעדכן חדשות לבקרים.

נוב 042010
 

מסתבר שקשה לצפות איך דברים יתפתחו.
אנחנו מיקדנו את המאמץ וההיערכות במישל – היא עברה עיקור, ועברה אותו טוב! איפשרנו לה החלמה שקטה, והיום, ארבעה ימים לאחר הניתוח הצלקת ממש שטוחה, סגורה ויפהפיה, מישל במצב רוח מצויין, רוצה לטייל, לוקחת יפה את האנטיביוטיקה (טעים לה!), אוכלת וחוזרת למסלול…
הכל טוב ויפה, רק  שההפתעה צצה ממקור בלתי-צפוי.
כשהחזרנו את דילן שלשום בלילה גילינו כלב שלא היכרנו – כלב שקט, כמעט מדוכא, שלא רוצה לאכול, לא מוכן לטייל, ללא שמחת חיים, פאסיבי ואומלל. מסתבר שלדילן יש משבר מעבר, שלא יכולנו לצפות את העוצמה שלו. הוא בילה אצל מורן שלושה ימים. הופתענו לדעת שהיה לו מאוד קשה להתרגל ללהקה של מורן, אך אנחנו יודעים שהוא התרגל לכך ביום השני ואפילו נהנה מכך – שיחק, רץ ואכל מצויין. כנראה ששני המעברים המהירים היו קשים לדילן, ואולי גם הוא כעס על כל העניין (וכמובן שזה בכלל לא שייך לטיפול המעולה שהוא זכה לו ממורן).
בכל אופן נכון להיום הוא עדיין לא חזר לעצמו. מישל כבר מנהלת אורח חיים רגיל ועיקר הדאגה מופנית אליו. היו במשפחה כאלה שחשבו מראש שהמהלך לא היה נכון, ויתכן שבדיעבד היה עדיף להשאיר את דילן עם מישל, היות ומדובר בגור בן פחות מחמישה חודשים שעדיין לא חווה ניתוק מאימו – אנחנו נוטים לשכוח זאת, כי הוא מטעה בבגרות שלו. כל זאת בהנחה שהוא היה מספיק חכם והיא היתה יודעת לסמן לו שיימנע ממשחקים וקפיצות מיותרות מיד לאחר הניתוח.
הניסיון הזה גרם לנו לשקול מחדש את החופשה המשפחתית שלנו בת שלושת הימים, שתכננו בסוף חודש זה, וכנראה שנחפש פתרון אחר, אך על כך בהמשך. ואם נגענו בנושא החופשות משפחתיות- זאת נקודה מאוד רגישה, ששווה לעסוק בה בהרחבה, כי מבחינתנו לפחות, קשה וכמעט בלתי-נסבל לחשוב על עזיבת הכלבים, בכל קונסטלציה שהיא.

נוב 012010
 

כפי שהבטחנו – מעדכנים אודות מישל. זה לא יהיה קצר, בשורה האחרונה, לממהרים – הכל הלך על העוקם!
זה פשוט בלתי יאומן איך הדברים לא הולכים לנו  בקלות (כמו סיפורי הגורים שלנו, כאשר אצל אחרים הכל חלק, דווקא כי הם פחות מתרגשים, פחות מודאגים, לוקחים בקלות…? אין הסבר אחר- חוקי מרפי חזקים מכל!).
אז מה היה? מישל בצום משבת בערב, בבקר למחרת הגענו ב-09:00 למרפאה בפרדס-חנה. אבא של מישל המשיך עם דילן לפנסיון אצל הד"ר באדירים ואני נשארתי עם מישל. עד כאן הכל כשורה.
בשעה 09:00 הפסקת חשמל. גילי מחליטה לתת למישל את המורפיום-אייס כדי לתת לחומר לעבוד עד תחילת הניתוח. הכל מתנהל ביעילות וזריזות. אני תוהה אם אפשר לנתח כשאין חשמל ומקבל חצאי תשובות. מישל מנומנמת ומקיאה, כצפוי, בעקבות מתן הסם. הפסקת החשמל מתארכת ובטלפון לחברת החשמל מתברר שהיא לא תהיה קצרה. מישל ממוסטלת, ולאחר כשעה בעודנו מתלבטים על המשך צעדינו והאם להשאיר את דילן אצל הד"ר (אבא של דילן רואה שלדילן הקליטה שם קשה עד מאוד), אני מבררת אפשרות לעשות את העיקור אצל ווטרינרים אחרים שאני מכירה מחדרה, ללא הצלחה.
הפסקת החשמל מתארכת, ואז מתברר שיוכלו לקבל אותנו במרפאה של ד"ר רוני לבון בנתניה. לדברי גילי זו מרפאה גדולה, וד"ר לבון נחשב ווטרינר מוכר. חשוב להבין שמבחינת העיתוי המורפיום משפיע למשך שש שעות, ולפני הנתוח צריך לבצע סטרילזציה של הכלים שעורכת כשעה, אם הבנתי נכון. בנוסף כמובן צריך ששני ווטרינרים יהיו זמינים לביצוע הניתוח (אחד מנתח והשני מרדים). בנקודה זו אני נוטה ללכת על נתניה, אבא של מישל בטלפונים אינסופיים בענייני עבודה, כבר איבד מזמן את העצבים ורוצה רק לחזור הבתיה לעבודה שהפסיד…
אם אני לא טועה (לא הייתי בהכרה מלאה) – בסביבות 11:00 החשמל חזר לפרדס חנה! גילי ויגאל עסוקים במקרה חרום של כלב שעבר תאונת דרכים ונקלעים ללחץ זמן עם ניתוח העיקור שלנו. פרט לכך ולמרות שהחשמל התייצב הם מביעים חשש שבמהלך הניתוח יהיו הפסקות חשמל חוזרות. אבא של מישל מגיע למרפאה. אנחנו עוזבים את המרפאה עם מישל התשושה, בתחושה לא קלה בדרכנו לנתניה. גם שם אנחנו כבר בדקה ה-90 מבחינת לו"ז שלהם…
To make a long story short כי אתם כבר בטח תשושים רק מהסיפור- הגענו למרפאה בנתניה. התקבלנו במאור פנים ובחמימות רבה ע"י איריס הסייעת (בתמונה מימין), שללא שהות מיותרת התקינה למישל עירוי – עד לשלב הזה הייתי איתה – והיא נותחה ע"י ווטרינרית מקסימה ששמה ד"ר ענבל פלד (בתמונה משמאל), שמנתחת במרפאה של לבון כבר 10 שנים.

בסביבות 14:00 הוציאו לנו את מישל, שבר כלי יפה מתוק וקטן, עם חתך עדין של כ-5 ס"מ כשהיא רק מראה סימנים ראשונים של התאוששת. הלב נחמץ. הגענו הביתה סחוטים בסביבות 16:00.
במהלך הערב – פרט לאנטיביוטיקה ומשכך כאבים היא לא אכלה כלום ושכבה ללא תנועה. המעט שהסכימה – Nutrical תוסף הפלא עליו נכתב כסר כמה וכמה פעמים בבלוג (חובה1)! גם הדיווחים מדילן לא הקלו את המצב.
לילה מעיק. אבא של מישל מתפקד במיטבו.
והבקר, בעת כתיבת שורות אלו – תפנית! כאשר אני מגיעה הביתה – מישל מחכה לי בחוץ, הזנב למעלה ונדמה שאפילו מכשכשת בו מעט!!!
בתכנון בצהריים:
א)  להביא לה מרק עוף מזין בתקווה ש…
ב)  לשקול מחדש את החזרתו המוקדמת של דילן, כי אולי, וזאת לא נדע כנראה לעולם – יתכן והגעגועים של מישל לדילן הם פקטור יותר משמעותי מהסיכוי שהוא יקפוץ ויכאיב לה (וכמובן שמבחינתו של דילן, שלמרות שהוא שולי בסיפור – צריך לזכור, שעוד לא מלאו לו חמישה חודשים והוא למעשה אף פעם לא התנתק מאמא שלו… קטנצ'יק שלנו).

אוק 292010
 

אני מבקשת לשתף אותכם בהחלטה דרמטית שקבלנו לאחרונה.

א) רקע
לא אכנס למכלול השיקולים, אך חשוב לציין, שלא היה לנו הרבה זמן להתלבטויות והשתהויות, כי הייחום האחרון של מישל היה לפני שישה וחצי חודשים. כפי שהוסבר היה ברור שנדָרש לעקר/לסרס את מישל או דילן, וכן היה ידוע שאם מדובר במישל – לא רצוי לבצע את העיקור בעת הייחום, שצפוי להיות בחודש הקרוב (למישל היו אמנם מרווחים גדולים בין הייחומים הקודמים, אך לדברי הד"ר בעקבות ההמלטות המרווחים מצטמצמים).

ב) ההחלטה
אז בלב כבד התקבלה ההחלטה שעלינו לעקר את מישל, וכדי לצמצם את המתח המתלווה לה, קבענו לכך כבר תור ליום ראשון הקרוב 31/10 בשעה 09:00 אצל גילי ויגאל במרפאה הויטרינרית בפרדס-חנה.

ג) הכנות מוקדמות
מישל צריכה להיות בצום (מותר לה לשתות) החל מ-21:00 בערב של שבת. לפי עצתו של הד"ר נביא אליו את דילן לשניים-שלושה ימים, כדי לאפשר למישל החלמה מלאה. הד"ר מעריך שכמו שהוא מכיר את דילן, הוא צפוי להסתגל יפה ללהקה שלו, ולא ייגרם לו שום נזק. מצד שני הוא מעריך שהיות ומישל כלבה עדינה, רגישה  ומפונקת, היא צפויה לעבור ימים לא קלים לאחר הניתוח, ולכן צריך לאפשר לה מקסימום מנוחה ושקט, בלי הקטנצ'יק…

ד) מה צפוי לנו?
העיקור הוא למעשה ניתוח להוצאת הרחם והשחלות. הניתוח נערך בהרדמה מלאה, והוא נמשך כ-3/4 שעה. אנחנו מתכוונים להישאר במרפאה בזמן הניתוח ולקבל את פניה של מישל כשהיא תתחיל להתאושש, המתוקה. בתקווה שהכל יעבור בשלום.

היו עימנו. נשתף בהמשך קורותינו במהלך השבוע הבא.
שבת שלום!

אוק 232010
 

נשאלתי את השאלה הזו כמה וכמה פעמים לאחרונה ע"י חברים מקהילת השיצו בקיבוץ, שחושבים על כך ברמה זו או אחרת, חוששים ורוצים לדעת מה המשמעות המעשית של המהלך.
ובכן, יש לכך כמה וכמה אספקטים:

לפני הכניסה לעצם העניין, חשוב בעיני לציין שההחלטה להכניס כלב נוסף למשפחה, בדומה להחלטות אחרות – צריכה להתקבל בעיתה, בנסיבות הנכונות וכשהתנאים בשלים לכך. אנחנו למשל לא הינו יכולים להעלות על דעתנו שיהיו לנו שני כלבים לפני שנתיים, יותר מכך – לא היינו יכולים לשער שנגדל כלב לפני שש שנים ושזאת תהיה חוייה כה משמעותית בחיים שלנו. לכן, מעבר להמלצה, להנחייה ותובנה  זו או אחרת, חשוב יותר מכל שההחלטה תתתקבל "מבפנים", כשמרגישים שזה מה שרוצים ושזה מה שמתאים!

היתרון הגדול והמשמעותי ביותר בגידול שני כלבים זה, שבכך אנחנו מאפשרים להם לשחק יחד, לטייל יחד, לגדול יחד, בקיצור – להיות חברים לכל דבר! למעשה אני חושבת על כך שעכשיו אפילו המצפון שלנו הרבה יותר שקט בשעות שאנחנו לא בבית, כי הידיעה שמישל ודילן יחד מנחמת, גם אם הם לא כל הזמן משחקים- אפילו לישון יחד הרבה יותר נעים…

בכל מקרה להכניס גור חדש למשפחה דורש ללמד הרגלי נקיון, לישון בלילה, ללכת עם רצועה, הרגלי משמעת וגבולות – כאן עיקר ההשקעה והמאמץ שלנו כרגע, אך זה צפוי כמובן להרגע עם רכישת ההרגלים ובתהליך התבגרות טבעי.

מעבר לכך, רוב הפעולות השיגרתיות שהיינו רגילים לעשות עם מישל ככלבה בודדת, אנחנו למעשה מבצעים כיום עבור שניים – להאכיל, לטייל, לרחוץ, לנקות את הסביבה וכד'. רב הפעולות הן כבר בכל מקרה בשיגרה, ולכן זה לא משנה אם מדובר בלהאכיל כלב אחד או שניים,  או לטייל עם כלב אחד או שניים. התוספת השולית היא כאמור כמעט זניחה.

נושא נוסף שחשוב לתת עליו את הדעת כששוקלים להביא כלב נוסף למשפחה הוא האם להביא גור/כלב; האם להביא קרוב משפחה; האם להביא זכר או נקבה (בהתאם למין הכלב שיש כבר בבית). לנו היה ברור שאנחנו רוצים להשאיר גור/גורה של מישל – זה היה לנו הכי טבעי. אכן זה כייף גדול לדילן, שגדל לסביבה הכי רכה ומרופדת שאפשר להעלות על הדעת, שלא חווה בחייו ניתוק מאמו, שתמשיך כנראה לטפל בו כל ימי חיו. עם זאת, ההשלכה של לגדל אמא ובן, כשמדובר בשיצו מצריכה לחשוב על הצורך בעיקור של אחד מהם (כנראה את מישל) כדי למנוע Inbreeding- זיווג זכר ונקבה בעלי קרבת משפחה, שהוא מאוד לא רצוי בגזעים הפחוסים, אך על כך – בפוסט נפרד.

לקריאה נוספת.

אוק 142010
 

ושוב איתכם בפינתנו החדשה "הכה את המומחה"', בתקווה שהפעם ההשתתפות תהיה רחבה יותר. והפעם לפניכם שלוש שאלות ששאלנו לאחרונה את ה-ד"ר.

1. מתי צפוי להיות הייחום הבא (בהנחה שמישל מתייחמת כל שמונה חודשים)?
א. סופרים את הייחום הבא ממועד ההמלטה (כלומר אם דילן בן 4 חודשים, אז הייחום צפוי להיות בעוד 4 חודשים)
ב. סופרים את הייחום ממועד הייחום האחרון (כלומר אם הריון נמשך כחודשיים ומישל המליטה לפני כ-4 חודשים, אזי הייחום צפוי להיות בעוד כחודשיים)

2. אם נחליטבאיזה שלב כדאי לבצע למישל עיקור?
א. לא מומלץ לבצע עיקור בתחילת הייחום כי אז כלי הדם נפוחים והמערכת ההורמונלית משתנה.
ב. מומלץ לבצע עיקור כשרואים סימני ייחום ראשונים, כל פעולה במועד אחר לא בהכרח אפקטיבית.
ג. מומלץ לבצע עיקור מיד לאחר ההמלטה.

3. האם/איך דילן צפוי להסתדר אם מישל תמליט גורים חדשים בחצי שנה הקרובה…?
א. דילן לא צפוי לעורר שום בעייה, מעבר לכך שהוא יווכח שמישל כבר לא צמודה אליו.
ב. דילן יכול לקפוץ בטעות על הגורים הרכים, ולכן כדאי להפריד אותו בשבועות הראשונים.

עד כאן. בהצלחה לכל הנבחנים!