מאי 172012
 

על תותי ותום של משפ' בלוך ספרנו כאן לא אחת (ראו ענן תגים).
רק נאמר שתותי נמצאת בימים אלה בייחום.
הבקר קבלתי במייל את המכתב הבא. 
קבלנו היתר. לא נגענו, למרות שקווי הצנזורה מאוד גבוליים (לא לקטינים):

תשמעו יעל ומורן, הזוג הזה תותי ותום  מאוהבים
אבל על באמת, תום מחזר באופן ג'נטלמני שכל הזכרים בעולם יכולים ללמוד ממנו.
הוא מחכה לה כשיוצאים לטיול, מחכה לידה עד שמסיימת לעשות את צרכיה,
הוא צמוד אליה כל היום.
אתמול הוא חיכה עד שסיימה לאכול את הכנפיים ורק אחרי זה ניגש לאכול.
לא ראיתי דבר כזה
הוא מעניק לה סקס מכל סוג…אוראלי  אנאלי  הם "עושים את זה" לפחות פעמיים ביום,
הם מאוהבים…
היא מלקקת לו את האוזן ונושכת אותו קלות.
אין דברים כאלה…
אנחנו כל כך מתרגשים.
ספי ממש לא מאמין למראה עיניו
להתראות בקרוב [באים אלינו לשבועות. איזה כייף. י.ש.]
רוני

אפר 292012
 

יובא כאן מידע בחשיבות עליונה!
בשבוע האחרון שמנו לב שדילן גורר את הישבן על המדרכות בעת הטיול. היינו בלחץ מחשש לתולעים. למרות שהוא קיבל תילוע לפני פחות משלושה חודשים העדפתי  לתת לתת לו חצי כדור נגד תולעים, לכל מקרה.
האם פעלתי נכון?
זהו, ש…לא ממש.
בבירור זריז אצל הד"ר הסתבר שפעולת התילוע אמנם לא מזיקה אך מקור הבעיה הוא אחר. וזאת יש לדעת:
מדובר בסתימה של התעלות האנאליות, שיש כלבים הסובלים מכך, בעיקר מהגזעים הפחוסים ובעיקר כלבים שמנמנים (דילן אמנם אוהב מאוד לאכול אך הוא לא שמנמן). אנחנו תפסנו את זה יחסית מוקדם, למרות שכשרואים את הכלב משתפשף על הישבן זה כבר שלב שבו הבלוטות/השקים נסתמו. בדיעבד הבנו שדילן התקשה לעשות קאקי לאחרונה – זה לקח לו יותר זמן והצואה היתה הרבה יותר רכה מהרגיל.  בעצת הד"ר נסענו אתמול ספיישל לידידה שלו מהקריות- ספרית כלבים שידעה לשחרר את הסתימה באמנות רבה. זה אמנם לא היה חרום אך העדפנו לפתור את הבעיה ללא דיחוי. מדובר בלחיצה ידנית ממוקדת, ריח לא הכי נעים לשנייה, מגבונים לחים ואנחנו אחרי הכל… דילן כמעט ולא התרגש מכך (ייבגניה, אין עליך!). 
לפי הידוע לנו עכשיו ווטרינרים עושים פעולה זאת ואפילו ללא תשלום. אם מזניחים או חושבים בטעות שלכלב יש תולעים – יכול להיווצר פצע ואפילו אפסס, והכלב יכול לסבול מכך.
למתעניינים – עוד הרחבה על התופעה מפי הווטרינר.
אלפי תודות לך, מורן ולך ייבגניה – אתם אלופים! רק בריאות!

ינו 302012
 

 לעיתים קורה שמישל נוהמת לעבר גוני. לאור העובדה שמישל כלבה שקטה ונינוחה זה מצליח להפתיע את גוני והיא כל פעם נעלבת מחדש. זה קורה כשגוני  באה אל מישל כשהיא (מישל) שרועה בנינוחות על הפןף, ועוצמת האהבה והאנרגיות כנראה שאינן מתאימות למישל באותו רגע. לכן היא נוהמת לעברה, ומצליחה לגרום לגוני להיבהל מעט. אנחנו מכירים את התופעה, לא הבנו אותה, ורק אמרתי לגוני  שלא תבוא אל מישל בעוצמתיות כזו כשהיא במצב רגוע.
לאחרונה הגעתי לאתר חדש  של נעה שפלר שמטפלת בכלבים בגישת Marker Training , שעזר לי להבין את התופעה, וכך מסבירה נעה:

"…אבוי!  הכלב [אריק] נהם על הבן שלי [דין]!  שומו שמים!  האם זה אומר שהכלב צריך מיד לעוף מהבית?  האם אריק חטא בחטא איום ונורא – הפרת אמון קטסטרופלית – בזה שהעז לנהום על ילד?  ממש לא.  אריק ביקש מדין, בצורה יפה ומנומסת (בכלבית), שירד לו מהבטן.  האם זה אומר שהכל בסדר ואפשר להמשיך כאילו לא קרה דבר?  גם לא.  דין צריך ללמוד להיות יותר עדין עם אריק, ואריק צריך ללמוד שזה לא כ"כ נורא כשילדים קטנים עושים לו דברים מוזרים …חשוב להבין שנהמות זה דבר טוב. כן כן, קראתם נכון: נהמות של כלב הן דבר טוב – כי הן תקשורת חשובה לגבי דברים שמפחידים את הכלב, או לא נעימים לו, או סתם כאשר מספיק לו והוא רוצה שנפסיק את מה שאנחנו עושים לו.  לצערי הרב, אנשים רבים (כולל מאלפים רבים) מגיבים אל הנהמה של הכלב בתוקפנות משלהם ובכעס…"  

בלי להכיר, יש לי רושם שיש הרבה מה ללמוד מנועה. ממליצה לכם לגלוש באתר  הייחודי והמעניין (כמובן שהתווסף למומלצים).

דצמ 172011
 

מצאתי שרבים וטובים מתעניינים איך יידעו בעת קניית הגור אם השיצו הוא באמת גזעי.
דובר רבות על חשיבות המצאות ההורים, מבנה הפנים הפחוס, העיניים הגדולות, מבנה גוף קצר ורחב יחסית, רגליים קצרות, איכות פרווה, חלוקה סימטרית וכד'.
לאחרונה העברתי לד"ר תמונה של כלבה שהוצגה בפנינו כשיצו, ורציתי לקבל את חוות הדעת המקצועית שלו אם אכן כך. הוא אמר שהגוף והמראה הכללי מתאים לשיצו, אבל הכלבה לדבריו "עברה ליד שיצו… כי אין לה את ההבעה שיש לשיצו".
אחרי כמה שנים טובות בהן אני מתבוננות ומתעניינת בכלבי שיצו, שחלקם לא נראים לי ממש שיצו, אני מסוגלת לשים את האצבע על כך שלרוב חסרה להם את ההבעה המאפיינת שיצו.
ואיזו הבעה יש לשיצו? משהו שבאמת קשה לתאר במילים – מין הבעה חמה מאוד, נבונה, שכמו מבקשת שיחבקו אותם, הבעה שמשדרת מעט כניעות – משהו מאוד ייחודי וכובש שקשה לעמוד בפניו.

מרץ 142011
 

מדי יום ביומו אנחנו משתאים מחדש כמה ההחלטה להשאיר את דילן היתה משמעותית בחייה של מישל ובחיינו אנו. כתבתי על כך לא אחת (בענן תגים: "להקה"), אבל אני רוצה לנסות ולציין כאן באופן מפורש ומדוייק את היתרונות הבולטים, כפי שאני רואה אותם מתוך הניסיון הפרטי שלנו בהבאת כלב נוסף למשפחה:

1. אמרתי כבר שכל בעיות האכילה שהיו למישל במשך יותר משלוש שנים נפתרו רק לאחר שדילן הגיע. קשה לתאר כמה ניסינו, כמה פיתינו, כמה קנינו, כמה כאבנו וכמה תוסכלנו מהנושא (הבלוג מלא בסיפורים על כך), עד שפשוט גילינו שלאכול בלהקה – כן. שני כלבים זאת כבר להקה – זה הפתרון, מבחינה זו שזה מדובב וממריץ את יצר ההישרדות…

2. הכלבים הרבה יותר שמחים יחד, משחקים ומשעשעים אחד את השני. המצפון שלנו כבר הרבה יותר שקט, כי לא צריך לשחק ולשעשע אותם – זה קורה מעצמו כשהם אחד עם השני.

3. היחד שלהם מחזק אותם (אפילו היאוש יותר נוח יחד, ראו תמונה כשעזבנו אותם אצל ענבל), הופך אותם ליותר חברותיים, יותר פתוחים ובעלי ביטחון. השינוי שחל במישל הוא עצום – מכלבה סגורה וחשדנית היא הפכה לכלבה הרבה יותר פתוחה, בעלת בטחון, המחפשת חברת כלבים ונהנית מכך.

4. באמצעות חיקוי ולמידה הם מתקדמים מבחינה מוטורית ומעשירים את ההתנסויות – מישל למדה מדילן (כן, ככה זה אצלנו)  לטפס על מדרגות פתוחות ואף  לרדת מהן, דבר שלא היתה מגיעה אליו לבד לעולם. מהירות הריצה שלה השתפרה פלאים, כי היא מטיילת ורצה לרוב עם דילן ועוד חברה מאוד אתלטית (סושי);  היא למדה להיכנס בטיולים למקומות שהיא לא העיזה לבד, להשתחל מתחת לגדר של בית של אותה חברה וכד'.

לסיכום, יתכן שכשמדובר בכלבים אחרים זה פחות משמעותי,  אבל היות והשיצו הוא כלב בית – תוספת של חבר הינה מאוד משמעותית.  נכון שצריך לנקות שני כלבים, לחסן שני כלבים, להאכיל שני כלבים, וכמות הדשא שהם מכניסים יותר גדולה, אבל אלה בטלים בשישים.

פבר 242011
 

יש הרבה התעניינות  בנוגע לטיפוח הפרווה של השיצו, תדירות המקלחות, ייבוש, הלבנת פרווה, טיפול באוזניים, בכפות רגליים, התמודדות עם קשרים וכד'.
מצאתי באתר שעלה לא מזמן לאויר Israel dogslife מידע שימושי (ועוד בעברית!), שנותן תשובה להרבה מהשאלות בתחום. לבריאות!

ינו 252011
 

[הבטחתי המשך לפינתנו "Believe it or not"]
כבר הרבה זמן אני שמה לב  לתופעה מעניינת –
ה"טקסטורה" של הקאקי של מישל דומה באופן מדהים לקרקע עליו היא בוחרת לעשות את צרכיה. זה כל פעם מדהים אותי מחדש – פשוט אי-אפשר להבחין בין גללי הקאקי למצע הקרקע. האם זה מקרי?
ברשותכם אכנס מעט יותר לעומק העניין – היות ומישל אוכלת גרונות, גללי הקאקי שלה בהירים, קטנים ומוצקים. אני ממש בטוחה שזה לא מקרי, שהגללים דומים דמיון שלא יתואר לסוג הקרקע.
אני חושבת שאני אפילו יכולה להסביר זאת על רקע האסתטיקה הטבעית שלה. בנוגע לאסתטיקה שלה ושל כלל השיצו – אני משוכנעת בכך, ויש לי על כך מיליון הוכחות.
אגב, בשונה ממישל – דילן עדיין בוחר לעיתים לעשות את צרכיו באמצע הכביש…

ינו 202011
 

לפעמים אני פשוט לא מאמינה לדברים, וחייבת, ממש חייבת לשתף גם אתכם,  גם אם חלקכם יגחך…
לרוב כשאנחנו פוגשים את דילן ומישל התגובה שלהם מאוד שונה – דילן רץ אלינו, קופץ ודורש, ממש תובע מאיתנו תשומת-לב. מישל לעומתו יותר מסוייגת ומאופקת, מחכה בצד, ולכן רובנו מן הסתם מתפנים אל דילן ראשון. היום החלטתי באופן מושכל ויזום בעת ביקור הצהריים לחבק את מישל ראשונה – ממש הרמתי אותה ואימצתי אותה אל ליבי, את המתוקה, בכוונה כדי להזכיר גם לה שהיא אהובה ושהיא חשובה ויקרה  לא פחות מבנה… לאחר מכן ליטפתי את דילן קלות וקראתי להם לטיול.
מה שקרה אח"כ הימם אותי לגמרי – דילן תמיד יוצא בשמחה לטיול,  שועט בריצה מהירה קדימה. בשונה מהרגלו, הוא התיישב על המדרכה ולא הסכים ללכת לטיול. הפנים שלו הביעו עצב שאי אפשר לטעות בו. לא נותר לי אלא לקשר זאת לחיבוק האמיץ ש"העזתי" לתת לאמא שלו לפני שחבקתי אותו, הממזר הקטן…
מאמינים לי?
שבת שלום!
[המשך יבוא]

ינו 012011
 

[סיפור בהמשכים, פרק ב']
סיפרנו לאחרונה שבואו של דילן שינה את אורחות חייה של מישל, שהיתה עד בואו מאוד ביתית, מוגנת ומטופחת. היחד שלהם הביא עימו התנסויות, עצמאות, תעוזה, פתיחות וידידותיות לסובב. עם זאת, אי אפשר להתעלם משני אספקטים הרבה פחות אטרקטיביים, שתמורות אלה הביאו עימן:
א) ניקיון – אנחנו עסוקים הרבה יותר זמן בפעולות ניקוי הלכלוך ושאריות הדשא/הקוצים שנדבקות לפרווה. אחת הידידות של דילן ומישל נראתה מתגרדת על התחת מתולעים… מראה מגעיל ברמות, ומעורר את הצורך הדחוף לבקש מהשכנה שתטפל בכלבתה (אבל היא לא שלנו – מותר לנו? מוסרית, האם העובדה שאנחנו עלולים להידבק מתולעים של האחר מקנה לנו את הזכות לדרוש מהאחר שיטפל בבעיה?  – מופנה לאמא של שלג). דוגמא נוספת למחיר החופש – הכלבים חזרו לאחרונה עם פנים שחורים ומשומנים בריח טיגון עמוק… משהו דוחה שקשה לתאר אותו! מעקב קפדני הוביל לכך, שהם מצאו מחבוא שהשכן היקר והבשלן שלנו, א', שפך לשם בתמימות את השמן לאחר שסיים לטגן למשפחתו שניצלים…
ב) סיכון – השיצואים מטריפים ומתוקים, אך יש להם מגבלות שצריך לשים אותן על השולחן: הם אינם אתלטיים, הם לא מצטיינים באינסטיקטים של הישרדות והם קטנים מאוד. מגבלות אלה בשילוב היותם מושכים במראה החיצוני וידידותיים לזרים, מגבירים את הסיכון שמישהו פשוט יחמוד אותם,  או חו"ח שהם ייפגעו מכלי רכב/טרקטורים/קלנועית/קלאבקארים שעוברים בסביבה  (שהיא כידוע כבר מזמן לא סביבה כפרית, לצערנו).

[המשך יבוא]

דצמ 232010
 

ר', חברה מהעבודה סיפרה שהתארחה לאחרונה אצל אצל קרובי-משפחה. הקרובים אהובים ונחמדים, רק ש…היא לא יכלה לסבול את השהות בביתם, וזאת בלשון המעטה, כי הספות שהיא ישבה עליהן היו מלאות בשערות, וכשהתיישבו לאכול היא אף גילתה שיערות בצלחת האוכל…
עם כל הכבוד לכלבים אני מבינה אותה. נוצרה כאן בעייה בינאישית מאוד לא נעימה שחצצה בין המארחים, שאוהבים את כלבם, ולכן כנראה אינם מתרגשים מבעיית הנשירה, לבין האורחים שנגעלו, בצדק לדעתי, מהשיער על הספה…
הדבר האחרון שהייתי רוצה ששיקרה, שאנשים שבאים אלי הביתה ירגישו לא נוח לשבת אצלי על הספות – זה באמת דוחה!
העובדות מצביעות על כך שלרוב הכלבים יש בעיית נשירה ברמה זו או אחרת, אבל לשיצו אין נשירה כלל!

ג', ידידה אחרת, מגדלת שנים במשפחתה כלבת גולדן רטריבר יפהפיה (יש לי פינה חמה לגולדנים). כיום הגולדנית מבוגרת, ונראה שעומדת בקרוב לסיים את חייה. בני המשפחה אוהבים אותה אהבת נפש, אבל ג' ספרה שהיתה רוצה בעתיד לגדל כלב קטן, שיגדל בבית, ושהבנות שלה יוכלו לאמץ אל ליבן ולחבק מכל הלב. הגולדנית יפהפיה ומתוקה אבל היא גדולה, בילתה את רב זמנה בחוץ בעוד השיצו קטן, קומפקטי, גדל בבית ונותן עצמו לחיבוקים ונישנושים...

נוסף לשני היתרונות עליהם דובר, האופי של השיצו מאוד נוח – הוא חכם ורגיש (היום קוראים לזה אינטליגנציה רגשית), הוא כלב נקי מאוד מטבעו, מחזיר אהבה, ביתי ורק רוצה לשמח את בעליו, אינו מצריך פעילות גופנית אינטנסיבית, שקט וחביב מאוד. אני אמנם לא אוביקטיבית אך לדעתי השיצו באמת כלב (כמעט) מושלם!