ינו 032012
 

גיליתי אתר מרתק –  Oddity Central , שכדי להכיר אותו אפנה אתכם בשלב זה לכתבה אחת נוגעת ללב (מלווה בתמונות).
האמת, אני בכלל לא בטוחה ש"חזרתם" מאתר Oddity – מודה שגם לי היה קשה לנטוש את האתר החמוד הזה. בטח ראיתם שבבפינה מימין קופצות הודעות בפורמט   You might also like המקשרות בנוחיות ויעילות ל-more of the same דברים מוזרים … תיהנו!l


לי זנגוואן נהנה שכלביו סביבו בעת הכנת הארוחה, משתמש באת חפירה לצורך הכנת התערובת…
התמונה לקוחה מ- REUTERS Photo

מאי 022011
 

לאחרונה אנחנו מציגים פוסטים בדגש יותר ויזואלי.
זוכרים שספרנו על ג'ואי, גורת הפודל של משפ' אבן-טוב? אז אמנם לקח קצת זמן, אבל קבלו סרטון וידאו (גיסנו, הסר דאגה, פס-הקול מיוטיוב) – משחק משותף הנערך בערך כך מידי יום ביומו בדשא בקומה השניה של שכונת הברון (חשוב להעיר שאמא של ג'ואי לא מרשה לה לשחק עם כל אחד..):

מרץ 142011
 

מדי יום ביומו אנחנו משתאים מחדש כמה ההחלטה להשאיר את דילן היתה משמעותית בחייה של מישל ובחיינו אנו. כתבתי על כך לא אחת (בענן תגים: "להקה"), אבל אני רוצה לנסות ולציין כאן באופן מפורש ומדוייק את היתרונות הבולטים, כפי שאני רואה אותם מתוך הניסיון הפרטי שלנו בהבאת כלב נוסף למשפחה:

1. אמרתי כבר שכל בעיות האכילה שהיו למישל במשך יותר משלוש שנים נפתרו רק לאחר שדילן הגיע. קשה לתאר כמה ניסינו, כמה פיתינו, כמה קנינו, כמה כאבנו וכמה תוסכלנו מהנושא (הבלוג מלא בסיפורים על כך), עד שפשוט גילינו שלאכול בלהקה – כן. שני כלבים זאת כבר להקה – זה הפתרון, מבחינה זו שזה מדובב וממריץ את יצר ההישרדות…

2. הכלבים הרבה יותר שמחים יחד, משחקים ומשעשעים אחד את השני. המצפון שלנו כבר הרבה יותר שקט, כי לא צריך לשחק ולשעשע אותם – זה קורה מעצמו כשהם אחד עם השני.

3. היחד שלהם מחזק אותם (אפילו היאוש יותר נוח יחד, ראו תמונה כשעזבנו אותם אצל ענבל), הופך אותם ליותר חברותיים, יותר פתוחים ובעלי ביטחון. השינוי שחל במישל הוא עצום – מכלבה סגורה וחשדנית היא הפכה לכלבה הרבה יותר פתוחה, בעלת בטחון, המחפשת חברת כלבים ונהנית מכך.

4. באמצעות חיקוי ולמידה הם מתקדמים מבחינה מוטורית ומעשירים את ההתנסויות – מישל למדה מדילן (כן, ככה זה אצלנו)  לטפס על מדרגות פתוחות ואף  לרדת מהן, דבר שלא היתה מגיעה אליו לבד לעולם. מהירות הריצה שלה השתפרה פלאים, כי היא מטיילת ורצה לרוב עם דילן ועוד חברה מאוד אתלטית (סושי);  היא למדה להיכנס בטיולים למקומות שהיא לא העיזה לבד, להשתחל מתחת לגדר של בית של אותה חברה וכד'.

לסיכום, יתכן שכשמדובר בכלבים אחרים זה פחות משמעותי,  אבל היות והשיצו הוא כלב בית – תוספת של חבר הינה מאוד משמעותית.  נכון שצריך לנקות שני כלבים, לחסן שני כלבים, להאכיל שני כלבים, וכמות הדשא שהם מכניסים יותר גדולה, אבל אלה בטלים בשישים.

ינו 012011
 

[סיפור בהמשכים, פרק ב']
סיפרנו לאחרונה שבואו של דילן שינה את אורחות חייה של מישל, שהיתה עד בואו מאוד ביתית, מוגנת ומטופחת. היחד שלהם הביא עימו התנסויות, עצמאות, תעוזה, פתיחות וידידותיות לסובב. עם זאת, אי אפשר להתעלם משני אספקטים הרבה פחות אטרקטיביים, שתמורות אלה הביאו עימן:
א) ניקיון – אנחנו עסוקים הרבה יותר זמן בפעולות ניקוי הלכלוך ושאריות הדשא/הקוצים שנדבקות לפרווה. אחת הידידות של דילן ומישל נראתה מתגרדת על התחת מתולעים… מראה מגעיל ברמות, ומעורר את הצורך הדחוף לבקש מהשכנה שתטפל בכלבתה (אבל היא לא שלנו – מותר לנו? מוסרית, האם העובדה שאנחנו עלולים להידבק מתולעים של האחר מקנה לנו את הזכות לדרוש מהאחר שיטפל בבעיה?  – מופנה לאמא של שלג). דוגמא נוספת למחיר החופש – הכלבים חזרו לאחרונה עם פנים שחורים ומשומנים בריח טיגון עמוק… משהו דוחה שקשה לתאר אותו! מעקב קפדני הוביל לכך, שהם מצאו מחבוא שהשכן היקר והבשלן שלנו, א', שפך לשם בתמימות את השמן לאחר שסיים לטגן למשפחתו שניצלים…
ב) סיכון – השיצואים מטריפים ומתוקים, אך יש להם מגבלות שצריך לשים אותן על השולחן: הם אינם אתלטיים, הם לא מצטיינים באינסטיקטים של הישרדות והם קטנים מאוד. מגבלות אלה בשילוב היותם מושכים במראה החיצוני וידידותיים לזרים, מגבירים את הסיכון שמישהו פשוט יחמוד אותם,  או חו"ח שהם ייפגעו מכלי רכב/טרקטורים/קלנועית/קלאבקארים שעוברים בסביבה  (שהיא כידוע כבר מזמן לא סביבה כפרית, לצערנו).

[המשך יבוא]

דצמ 262010
 

לאחרונה ערכנו לכלבים שקילה שאנחנו מאוד גאים בה. לפני שנספר על תוצאות השקילה נסביר שהיא מתבצעת בדרך מקורית – גוני נעמדת על המשקל עם דילן או עם מישל; הם נשקלים יחד (גוני ודילן או גוני ומישל); אח"כ היא שוקלת את עצמה לבד ומחשבים את ההפרש. השיטה נבדקה והתגלתה כמעולה ומדוייקת!
בכלל, הקורא המתמיד וודאי שם לב שנושא התזונה, בשונה מתקופות אחרות בעבר הלא רחוק, כבר כמעט ואינו מופיע בבלוג, וזאת משום שהכל הולך למישרין, Touch wood- דילן משפיע לטובה על מישל, הגישה שלו לאוכל היא פשוטה, הוא אוכל נהדר ומהכל ובלי קומפלקסים, וגם היא אחריו – פשוט ניגשת ואוכלת כמו שצריך. זה כייף גדול ואנחנו נהנים מכך שהדאגה הזו ירדה מסדר יומנו (ושוב -Touch wood).
ומה הם אוכלים? גם כאן פיתחנו תוכנית תזונה מעניינת – מחצית מהתזונה היא מזון יבש
(Belcando, puupy ) ומחציתה – גרונות וקיבה. השילוב בין יבש למזון נא נותן שקט נפשי שהכלבים נהנים מתפריט מאוזן ומלא. ממש לאחרונה אנחנו מנסים לשנות מעט את היחס, ונותנים מחצית מהתזונה גרונות ומחצית יבש או קיבה. התוכנית היא יומית וזה הולך לסירוגין: גרונות; יבש; גרונות; קיבה וחוזר חלילה.
אז נחזור להתחלה – כמה הם שוקלים? דילן (חצי שנה) שוקל 5.1 ק"ג ואמא שלו שוקלת 5.7 ק"ג. עבור שניהם זה משקל שיא שמבטא מסת גוף מצויינת. יש לציין שהשיצו נראים נהדר כשהם עגלגלים ואנו מאוד גאים בכך.  המסה מצויינת גם בהתחשב בפעילות הגופנית שהם נהנים ממנה בטיולים ובמשחקים איתנו, אחד עם השני, ובעיקר – עם כלבי השכונה. גם בנקודה זו בואו של דילן הגביר אצל מישל את הפתיחות, הביטחון והידידותיות שלה כלפי השכנים הולכי על-ארבע, וכייף לראות אותם משחקים, משתוללים ונהנים עם כלבים אחרים.

לקריאה נוספת – אחד או שניים – מה עדיף?  ובאנגלית –?One dog or Two

שבוע טוב!

דצמ 082010
 

יומני היקר שלום,     

תכיר את ג'ואי, שהיא חברה חדשה שלנו משכונת הברון.
ג'ואי שייכת למשפחת אבן-טוב, עליה סופר כבר בבלוג בהקשר לכלבה הקודמת שלהם – ליצ'י.  הפעם אני רוצה להכיר לקוראים את הגורה החדשה שלהם, שהיא פודלית מתוקה, בעלת פרווה מתולתלת רכה-רכה, כולה שחורה כמו פחם
סיפרו לנו שג'ואי היא בת של אלופים, אבל מה שיותר  חשוב – היא ממש חמודה, ואנחנו מתים לשחק איתה… דילן ממש יוצא מדעתו כשהוא פוגש אותה.  אמא מאוד נהנית לראות אותנו משחקים יחד, והיא חושבת שהצבעוניות העזה מאוד מושכת מבחינה ויזואלית (בקרוב נעלה סרטון).
בינתיים אנחנו מנועים מלשחק איתה באופן חופשי ממש, כי הקטנה עוד לא  מחוסנת, אבל אתם יכולים להתרשם מהתמונות כמה הוא אוהב אותה, וגם אני לא פחות. אנחנו כל הזמן רוצים לעלות בשער למעלה כדי להשתעשע איתה, אך היות והשער לפעמים סגור מצאנו לעצמנו שער אחר מערבי יותר ליד משפחת ברכה, שבו אנו עולים באין מפריע. הבעיה, כפי שכבר סיפרתי, היא שאנחנו לא יודעים לרדת… כך יוצא שלעיתים אנחנו נשארים למעלה למשך זמן ממושך. בכלל, לאחרונה אורח החיים שלנו הפך להיות יותר עצמאי ומשוחרר כפי שאתה יכול להתרשם, אנחנו הופכים להיות פחות ביתיים ופחות מוגנים ויותר דומים לשאר כלבי הקיבוץ המשוחררים. ההורים שמחים על כך, אך יחד עם זאת מעט דואגים לשלומנו, כי הם לא בטוחים שיש לנו יכולות הישרדות כמו שיש לכלבים מעורבים…
אנחנו נראה להם!
מישל

נוב 202010
 

יומני היקר שלום,
היום אני רוצה לספר לך על תמורות שחלו לאחרונה בחיי.
אני רוצה להיות איתך גלויה – למרות שאני כלבה בוגרת, למדתי רק לאחרונה לטפס על המדרגות הפתוחות המובילות לקומה השנייה בשכונה (עם מדרגות רגילות סגורות אני מסתדרת). למעשה יש לנו חברה חדשה טובה ושובבה בשם סושי (אותה כבר הזכרתי פעם), השייכת למשפחת ישובי, שגרה בקומה שנייה, והיא זו  שקוראת לנו למשחקים למעלה. בהתחלה חששנו ממנה, היא מאוד מהירה וחזקה מבחינה פיסית, ונהגה לגלגל את דילן בברוטליות, אבל לאחרונה גילינו שהיא חביבה ורוצה רק לשחק איתנו ולהשותלל יחד. חשבתי שלדילן תהיה בעייה לטפס במדרגות הפתוחות, אך להפתעתי הוא למד והעיז לעשות זאת אפילו יותר מהר ממני, למרות שהוא רק בן חמישה חודשים.
כשאנחנו עולים לקומה השהשניה אנחנו משתוללים עם סושי, ואפילו מרחיקים מהבית לדשאים של שכונה אחרת. למעשה היא המנהיגה שלנו ואנחנו רצים אחריה לכל מקום בשכונה. ביום שישי הלכנו אפילו פעם ראשונה לאיבוד, אמא לא מצאה אותנו, אבל בסוף חזרנו הביתה.
סושי נוטעת בנו ביטחון ואני חושבת ש"היחד" שלי ושל דילן מקדם את התעוזה ואת ההתנסויות של שנינו. אני אף פעם לא התחברתי ממש עם כלבים אחרים ולא הלכתי לשחק איתם, אבל הקטן הרבה יותר חברותי ממני, משתף פעולה ונכון לכך, וזה משפיע לטובה גם עלי.
הכל טוב ויפה, אבל יש קטע שבו אנחנו צריכים גם לרדת במדרגות הפתוחות כדי לחזוור הביתה, ומזה שנינו כרגע קצת חוששים, למרות שראיתי שדילן כבר היה בחצי הדרך למטה… אני מאמינה שבתנופת הכיבושים והתמורות שבה אנו נמצאים כעת,  גם בכך נתקדם בקרוב. ובכל זאת כדי שלא נישאר תקועים למעלה אבא שלנו הכל-יכול בנה לנו השבת שער בעיצוב נקי ומינימליסטי (ראו תמונות), המיועד למנוע מאיתנו לטפס על המדרגות בזמנים שאין איש שיכול לבא לעזרתנו.

   

    
שבוע טוב לכולם,
נשיקות, מישל

נוב 152010
 
"מן הראוי שלכלב בלהקה ההולך אחרי מנהיגו תהיה אנרגיה המכונה אנרגיה שלווה וכנועה…למילה כנוע יש קונוטציות שליליות, בדיוק כמו שיש למילה אסרטיבי. כנוע אין משמעו פתי. אין הכוונה שעליכם להפוך את כלבכם לזומבי או לעבד, אלא שהוא יהיה רגוע וקשוב" (סיזר מילאן, הלוחש לכלבים, עמ' 82).

 

אני מצטטת זאת, כי לטעמי זו תמצית של גישתו של סיזר מילאן.
ולמה אני מספרת על כך?
לדילן היתה בעייה, מאז חווה את משברון הפרידה ממישל, שהוא לא הסכים לצאת לטיול מהבית. לבושתנו היינו מרימים אותו על הידיים ולוקחים אותו כמו תינוק, עד למקום יחסית רחוק מהבית, ורק אז הוא היה מוכן ללכת… כל ההובלות ברתמת Flexi על הגוף וניסיונות הפיתוי לא הועילו – הוא היה נשכב על הרצפה, מתגלגל ומשתבלל באתלטיות מרשימה, או נגרר כמו שטיח. הוא גילה אסרטיביות ועיקשות, וגם כשהתרחקנו הוא היה נשאר לשבת – דבר לא הצליח לשבור אותו.
בהקשר זה מסביר מילאן בפרק המתאר כיצד לצאת עם הכלב מהבית:

"זקפו את קומתכם. הגביהו את הכתפיים והבליטו את בית החזה קדימה… כלבכם קולט כל סימן שאתם משגרים לעברו. רבים מן הלקוחות שלי נדהמו כשראו כיצד עצם הגברת האנרגיה האסרטיבית והשלווה שלהם והקרנתה בעת הטיול, הפכה את הכלב ליצור רגוע. אין זה קסם. זה הטבע בפעולה. כלבים מעצם טבעם מבקשים ללכת בעקבות מנהיג שהוא אסרטיבי ושלו. ברגע שאתם נוטלים על עצמכם תפקיד זה, אף הם בדרך כלל מאמצים לעצמם אנרגיה כזאת (שם, עמ' 202).

 

ברוח הדברים החלטנו לפני כשבוע בשיחה המשפחתית לחזור לקולר הצווארי הפשוט, להדק אותו יחסית קרוב לצווארו של הקטן, עוד החלטנו לנסות להיות מאוד ברורים  בשדר לדילן – ללכת זקוף ובבטחון, לשדר אנרגיה שלווה ואסרטיבית, להצמיד אותו אלינו ברצועה קצרה, ממש "לפי הספר" וכפי  שרואים שסיזר מוביל את כלביו בתוכנית הטלויזיה.

ואם הגעתם עד הלום אתם בטח שואלים עצמכם האם הצלחנו.
על כך בפוסט הבא…

נוב 042010
 

מסתבר שקשה לצפות איך דברים יתפתחו.
אנחנו מיקדנו את המאמץ וההיערכות במישל – היא עברה עיקור, ועברה אותו טוב! איפשרנו לה החלמה שקטה, והיום, ארבעה ימים לאחר הניתוח הצלקת ממש שטוחה, סגורה ויפהפיה, מישל במצב רוח מצויין, רוצה לטייל, לוקחת יפה את האנטיביוטיקה (טעים לה!), אוכלת וחוזרת למסלול…
הכל טוב ויפה, רק  שההפתעה צצה ממקור בלתי-צפוי.
כשהחזרנו את דילן שלשום בלילה גילינו כלב שלא היכרנו – כלב שקט, כמעט מדוכא, שלא רוצה לאכול, לא מוכן לטייל, ללא שמחת חיים, פאסיבי ואומלל. מסתבר שלדילן יש משבר מעבר, שלא יכולנו לצפות את העוצמה שלו. הוא בילה אצל מורן שלושה ימים. הופתענו לדעת שהיה לו מאוד קשה להתרגל ללהקה של מורן, אך אנחנו יודעים שהוא התרגל לכך ביום השני ואפילו נהנה מכך – שיחק, רץ ואכל מצויין. כנראה ששני המעברים המהירים היו קשים לדילן, ואולי גם הוא כעס על כל העניין (וכמובן שזה בכלל לא שייך לטיפול המעולה שהוא זכה לו ממורן).
בכל אופן נכון להיום הוא עדיין לא חזר לעצמו. מישל כבר מנהלת אורח חיים רגיל ועיקר הדאגה מופנית אליו. היו במשפחה כאלה שחשבו מראש שהמהלך לא היה נכון, ויתכן שבדיעבד היה עדיף להשאיר את דילן עם מישל, היות ומדובר בגור בן פחות מחמישה חודשים שעדיין לא חווה ניתוק מאימו – אנחנו נוטים לשכוח זאת, כי הוא מטעה בבגרות שלו. כל זאת בהנחה שהוא היה מספיק חכם והיא היתה יודעת לסמן לו שיימנע ממשחקים וקפיצות מיותרות מיד לאחר הניתוח.
הניסיון הזה גרם לנו לשקול מחדש את החופשה המשפחתית שלנו בת שלושת הימים, שתכננו בסוף חודש זה, וכנראה שנחפש פתרון אחר, אך על כך בהמשך. ואם נגענו בנושא החופשות משפחתיות- זאת נקודה מאוד רגישה, ששווה לעסוק בה בהרחבה, כי מבחינתנו לפחות, קשה וכמעט בלתי-נסבל לחשוב על עזיבת הכלבים, בכל קונסטלציה שהיא.

אוק 232010
 

נשאלתי את השאלה הזו כמה וכמה פעמים לאחרונה ע"י חברים מקהילת השיצו בקיבוץ, שחושבים על כך ברמה זו או אחרת, חוששים ורוצים לדעת מה המשמעות המעשית של המהלך.
ובכן, יש לכך כמה וכמה אספקטים:

לפני הכניסה לעצם העניין, חשוב בעיני לציין שההחלטה להכניס כלב נוסף למשפחה, בדומה להחלטות אחרות – צריכה להתקבל בעיתה, בנסיבות הנכונות וכשהתנאים בשלים לכך. אנחנו למשל לא הינו יכולים להעלות על דעתנו שיהיו לנו שני כלבים לפני שנתיים, יותר מכך – לא היינו יכולים לשער שנגדל כלב לפני שש שנים ושזאת תהיה חוייה כה משמעותית בחיים שלנו. לכן, מעבר להמלצה, להנחייה ותובנה  זו או אחרת, חשוב יותר מכל שההחלטה תתתקבל "מבפנים", כשמרגישים שזה מה שרוצים ושזה מה שמתאים!

היתרון הגדול והמשמעותי ביותר בגידול שני כלבים זה, שבכך אנחנו מאפשרים להם לשחק יחד, לטייל יחד, לגדול יחד, בקיצור – להיות חברים לכל דבר! למעשה אני חושבת על כך שעכשיו אפילו המצפון שלנו הרבה יותר שקט בשעות שאנחנו לא בבית, כי הידיעה שמישל ודילן יחד מנחמת, גם אם הם לא כל הזמן משחקים- אפילו לישון יחד הרבה יותר נעים…

בכל מקרה להכניס גור חדש למשפחה דורש ללמד הרגלי נקיון, לישון בלילה, ללכת עם רצועה, הרגלי משמעת וגבולות – כאן עיקר ההשקעה והמאמץ שלנו כרגע, אך זה צפוי כמובן להרגע עם רכישת ההרגלים ובתהליך התבגרות טבעי.

מעבר לכך, רוב הפעולות השיגרתיות שהיינו רגילים לעשות עם מישל ככלבה בודדת, אנחנו למעשה מבצעים כיום עבור שניים – להאכיל, לטייל, לרחוץ, לנקות את הסביבה וכד'. רב הפעולות הן כבר בכל מקרה בשיגרה, ולכן זה לא משנה אם מדובר בלהאכיל כלב אחד או שניים,  או לטייל עם כלב אחד או שניים. התוספת השולית היא כאמור כמעט זניחה.

נושא נוסף שחשוב לתת עליו את הדעת כששוקלים להביא כלב נוסף למשפחה הוא האם להביא גור/כלב; האם להביא קרוב משפחה; האם להביא זכר או נקבה (בהתאם למין הכלב שיש כבר בבית). לנו היה ברור שאנחנו רוצים להשאיר גור/גורה של מישל – זה היה לנו הכי טבעי. אכן זה כייף גדול לדילן, שגדל לסביבה הכי רכה ומרופדת שאפשר להעלות על הדעת, שלא חווה בחייו ניתוק מאמו, שתמשיך כנראה לטפל בו כל ימי חיו. עם זאת, ההשלכה של לגדל אמא ובן, כשמדובר בשיצו מצריכה לחשוב על הצורך בעיקור של אחד מהם (כנראה את מישל) כדי למנוע Inbreeding- זיווג זכר ונקבה בעלי קרבת משפחה, שהוא מאוד לא רצוי בגזעים הפחוסים, אך על כך – בפוסט נפרד.

לקריאה נוספת.