אפר 132012
 

לפני יותר משנה אבא של מישל ודילן בנה עבורם גדר עץ חמודה, עדינה וצנועה, שנבנתה "לפי מידותיה" של מישל. מהר מאוד התברר שדילן הציב בפנינו רף הרבה יותר גבוה, ודילג על הגדר באלגנטיות רבה.
היינו מקבלים טלפונים לעבודה מחברים מודאגים שראו את הכלבים, הם גם היו מגיעים ליונקייה של הרפת ונהנו מאוד להיות שם. אפילו הרפתנים כבר התרגלו לנוכחותם שם וזה כשלעצמו לא נורא, למעט הריח. הבעיה המרכזית היתה שכדי להגיע לרפת עליהם היה לחצות את כביש הכניסה לקיבוץ! פרט ליונקיה היה להם אתר פופולארי נוסף ליד משרד התיכנון, שגם הוא היה כרוך בחציית כביש.
הנסיבות האלו הובילו אותנו לצורך בבניית גדר גבוהה יותר. וכך, ע"פ הנחייה של הד"ר, תכנון וביצוע – האבא של הכלבים בעזרתו האדיבה של הסבא שלהם – נבנתה גדר לתפארת, והכל self made !
למעשה אפשר לכתוב פוסט נפרד על בניית הגדר הזו – בפעם הראשונה שהאבא עבד עם ההלמניה (לצורך תקיעת יתדות הברזל) הוא פגע בצינור מים ראשי. בניסיון שני כמה ימים לאחר מכן הוא הניף את ההלמניה ופתח את הראש. בפעם השלישית הזעקנו את הסבא שעבד עם ההלמניה במקצועיות רבה ומה שחשוב לא פחות – ללא נפגעים לכוחותינו.
נכון לעכשיו יש לכלבים שטח מגודר בגובה 1 מטר, הם מסתגלים יפה למציאות החדשה, הד"ר הרגיע שזה בסדר כלפיהם ושהמצפון שלנו יכול להיות שקט ו… אנחנו רגועים. רק נותר להראות לכם את התוצאה (ואם משהו לא נראה לכם ישר – זה בגלל הדשא…).

מרץ 142012
 

קלאוס,  שהוא הבעלים של הברניזית בלה, כשראה את הגורים של יעלי – יצאה אליהם נפשו. בעקבות הפרסום בבלוג שתי המשפחות החליפו טלפונים ומתוכנן בתל-אביב מפגש ברנרים.
בינתיים קלאוס לא יכול היה להתאפק, "השיב מלחמה" והעביר תמונות מסופשבוע של בלושקה בחוף מעגן-מיכאל. קבלו אותה:

מרץ 092012
 

נסענו לטיול לדרום לאזור רוחמה ועין עובדת. הכלבים היו איתנו ביום הראשון, וכשהתעייפו נכנסו לסל… ביום השני המסלול לא היה מתאים להם והם בילו אצל רוני וספי בלוך עם תותי ותום (כלומר היו שם ארבעה שיצואים, אחד יותר יפה מהשני). כצפוי דילן התאקלם מהר ומישל היתה יותר סגורה.
תודה לדודים היקרים מרביבים, שארחו אותנו כיד המלך ותודה למשפחת בלוך שאפשרו לנו לטייל בידיעה שהכלבים בידייים הכי טובות!

מרץ 052012
 
 טיול שבת לצבעונים שליד בית הקברות

 

פבר 232012
 

אתמול בערב כשאני חוזרת מחוג חיטוב הכלבים אינם.
אבא שלהם בחדר כושר.
יותם ישן וגוני בחוג קרמיקה.
קר מאוד, חשוך, רוחות. מאוחר ויותר מהכל – לגמרי לא שגרתי.
מזעיקה את האבא של הכלבים ויוצאים לסריקות – כ"א בגזרה אחרת.
דקות מורטות עצבים.
[הראש של האבא – לכיוון גניבות. אצלי הסוף יותר טראגי]
באחת משיחות הטלפון אנחנו מתבשרים מאחראי היונקיה – 
הכלבים ברפת ליד עגל שנולד זה עתה מת!
איכס!!!
[בשעות אחר הצהריים הכל פתוח. לרוב אינם מתרחקים.
משערים שסושי השכנה הראתה להם את הדרך..]
הכלבים נלקחים לאמבטיות מקיפות.
נקיים וריחניים כמו שלא היו הרבה זמן.
סוף דבר? –  מסתבר שלא.
היום, 09:00 בבקר – מחלון צורון, לגמרי במקרה, דילן ניצפה בעודו שועט לבדו לעבר הרפת.
[השער סגור. מישל לא עוברת אותו. דילן קופץ מעליו].
אבא שלו יוצא אליו בריצה.
[בדיעבד יורד לי האסימון למה לא הסכים ללכת לטיול הבקר. היו לו תוכניות אחרות]
סוף דבר:
הכלבים סגורים היום בבית ללא פתח יציאה.
יזכו לביקורים אך לא יוכלו לצאת לחצר.
נ., אתה צודק – בודקים אפשרות להגביה את הגדר.

דצמ 092011
 

הבטחנו תמונות מהטיול למדבר יהודה.
לא תמיד כ"כ קל למצוא, למעשה זה ממש קשה, אבל אם נורא תרצו (הקלקה כפולה על התמונה להגדלה) – תצליחו למצוא את הכלבים…
תודה לגיסנו.

דצמ 062011
 

אכן קצב הפוסטים מדדה לאחרונה, כפי שכמה יקירים חשו ואף הביעו זאת בצדק. לוקחת על עצמי את האחריות.
יש להניח שזה קשור בעומס מסויים – לימודי הנה"ח, שנכנסו ללו"ז בחודשים האחרונים, וילוו גם בחודשים הבאים.
וזה לא שלא קורה כלום.
למשל, בילינו עם הכלבים במדבר יהודה בסופשבוע זה. לפני זה עצרנו בלהבים אצל משפ' בלוך החמודים לבקר אותם ואת תותי ותום. בעקבות ביקור הבית דיווחנו לד"ר שהכלבים מטופלים נהדר ואהובים ומתוקים, ושהם בידיים הכי טובות שאפשר. המשכנו לטיול משפחתי בהרכב שָרֵתי רחב ואטרקטיבי – מעל 30 נשים, גברים וטף.  ישנו (מי שישן) באוהל גדול ב"זמן מדבר" – חווה אקולוגית יפהפיה ליד ערד. למחרת טיילנו במשאית שכורה 4X4 באזור ים המלח בהדרכתו של דוד יאיר. דילן ומישל השתלבו נהדר, ישנו איתנו באוהל, וקיפצו בין המזרונים שהיו פרוסים בשפע. במשאית הם טיפה פחות נהנו אבל התנהגו למופת!

בקרוב נעלה תמונות מהטיול.
בפוסט הבאה [אל תניחו לי] – שיטת אילוף מדהימה בפשטותה לגמילת הפחד של דילן מחתולים!

מרץ 142011
 

מדי יום ביומו אנחנו משתאים מחדש כמה ההחלטה להשאיר את דילן היתה משמעותית בחייה של מישל ובחיינו אנו. כתבתי על כך לא אחת (בענן תגים: "להקה"), אבל אני רוצה לנסות ולציין כאן באופן מפורש ומדוייק את היתרונות הבולטים, כפי שאני רואה אותם מתוך הניסיון הפרטי שלנו בהבאת כלב נוסף למשפחה:

1. אמרתי כבר שכל בעיות האכילה שהיו למישל במשך יותר משלוש שנים נפתרו רק לאחר שדילן הגיע. קשה לתאר כמה ניסינו, כמה פיתינו, כמה קנינו, כמה כאבנו וכמה תוסכלנו מהנושא (הבלוג מלא בסיפורים על כך), עד שפשוט גילינו שלאכול בלהקה – כן. שני כלבים זאת כבר להקה – זה הפתרון, מבחינה זו שזה מדובב וממריץ את יצר ההישרדות…

2. הכלבים הרבה יותר שמחים יחד, משחקים ומשעשעים אחד את השני. המצפון שלנו כבר הרבה יותר שקט, כי לא צריך לשחק ולשעשע אותם – זה קורה מעצמו כשהם אחד עם השני.

3. היחד שלהם מחזק אותם (אפילו היאוש יותר נוח יחד, ראו תמונה כשעזבנו אותם אצל ענבל), הופך אותם ליותר חברותיים, יותר פתוחים ובעלי ביטחון. השינוי שחל במישל הוא עצום – מכלבה סגורה וחשדנית היא הפכה לכלבה הרבה יותר פתוחה, בעלת בטחון, המחפשת חברת כלבים ונהנית מכך.

4. באמצעות חיקוי ולמידה הם מתקדמים מבחינה מוטורית ומעשירים את ההתנסויות – מישל למדה מדילן (כן, ככה זה אצלנו)  לטפס על מדרגות פתוחות ואף  לרדת מהן, דבר שלא היתה מגיעה אליו לבד לעולם. מהירות הריצה שלה השתפרה פלאים, כי היא מטיילת ורצה לרוב עם דילן ועוד חברה מאוד אתלטית (סושי);  היא למדה להיכנס בטיולים למקומות שהיא לא העיזה לבד, להשתחל מתחת לגדר של בית של אותה חברה וכד'.

לסיכום, יתכן שכשמדובר בכלבים אחרים זה פחות משמעותי,  אבל היות והשיצו הוא כלב בית – תוספת של חבר הינה מאוד משמעותית.  נכון שצריך לנקות שני כלבים, לחסן שני כלבים, להאכיל שני כלבים, וכמות הדשא שהם מכניסים יותר גדולה, אבל אלה בטלים בשישים.

מרץ 052011
 

עוד מחוויות הטיול לנגב: אבא של מישל ודילן לא היה יכול לשאת את הרעיון שאחרים נכנסים למי הנקבה הקפואה בעין עקב, בעוד הוא מתקשה לעשות זאת.
מטייל בשם אדם מירושלים החליט להנציח בעדשת המצלמה את נסיונותיו להתמודד עם עוצמת הקור: