מרץ 092012
 

נסענו לטיול לדרום לאזור רוחמה ועין עובדת. הכלבים היו איתנו ביום הראשון, וכשהתעייפו נכנסו לסל… ביום השני המסלול לא היה מתאים להם והם בילו אצל רוני וספי בלוך עם תותי ותום (כלומר היו שם ארבעה שיצואים, אחד יותר יפה מהשני). כצפוי דילן התאקלם מהר ומישל היתה יותר סגורה.
תודה לדודים היקרים מרביבים, שארחו אותנו כיד המלך ותודה למשפחת בלוך שאפשרו לנו לטייל בידיעה שהכלבים בידייים הכי טובות!

דצמ 062011
 

אכן קצב הפוסטים מדדה לאחרונה, כפי שכמה יקירים חשו ואף הביעו זאת בצדק. לוקחת על עצמי את האחריות.
יש להניח שזה קשור בעומס מסויים – לימודי הנה"ח, שנכנסו ללו"ז בחודשים האחרונים, וילוו גם בחודשים הבאים.
וזה לא שלא קורה כלום.
למשל, בילינו עם הכלבים במדבר יהודה בסופשבוע זה. לפני זה עצרנו בלהבים אצל משפ' בלוך החמודים לבקר אותם ואת תותי ותום. בעקבות ביקור הבית דיווחנו לד"ר שהכלבים מטופלים נהדר ואהובים ומתוקים, ושהם בידיים הכי טובות שאפשר. המשכנו לטיול משפחתי בהרכב שָרֵתי רחב ואטרקטיבי – מעל 30 נשים, גברים וטף.  ישנו (מי שישן) באוהל גדול ב"זמן מדבר" – חווה אקולוגית יפהפיה ליד ערד. למחרת טיילנו במשאית שכורה 4X4 באזור ים המלח בהדרכתו של דוד יאיר. דילן ומישל השתלבו נהדר, ישנו איתנו באוהל, וקיפצו בין המזרונים שהיו פרוסים בשפע. במשאית הם טיפה פחות נהנו אבל התנהגו למופת!

בקרוב נעלה תמונות מהטיול.
בפוסט הבאה [אל תניחו לי] – שיטת אילוף מדהימה בפשטותה לגמילת הפחד של דילן מחתולים!

אוק 022011
 
ספט 212011
 

לאן נעלמנו?
נוסף לחופשה הארוכה שלקחנו לעצמנו, חזרנו לפני כמה ימים משייט תעלות בצרפת.
בחרנו לנו מסלול בחבל בורגונדי סביב כפרים מדהימים לאורך נהר ה-Saône בסירת הקליפסו של חברת Le-boat (ניתן ללחוץ על הסיור הוירטואלי אם ממש רוצים להיכנס לתוך הסירה…). הסירה מאובזרת למופת, כייפית – בית לכל דבר, הנופים קסומים, שלווה ויופי אין-סופי, וכל מה שנותר הוא להינות אחד במחיצת השני.
סבא וסבתא של מישל ודילן הצטרפן אלינו והשתלבו נהדר.
אפילו מזג האויר האויר לנו פנים. בקיצור- מדובר בחופשה שקרובה מאוד לשלמות! (למתעניינים: סוכנת נמרצת מחברת "תשוט" בשם נטע תרמה רבות להצלחת החופשה).
היחידים שהיו חסרים … הכלבים, שנשארו אצל מורן וקבלו טיפול VIP. דווח שדילן נהנה עד מאוד מחיי הלהקה, השתולל וקפץ על כל מלטזית, מישל, כצפוי, הסתגלה יותר לאט ובזהירות, אך קבלנו את שניהם במצב מצויין וללא עכבות.

בקרוב, אם אבא של מישל ודילן לא יתעצל נעלה כמה תמונות מהחופשה.

מרץ 082011
 

עוד מהכייף שהיה לכלבים אצל ענבל…

פבר 282011
 

יומני היקר שלום,
המון המון זמן עבר מאז שכתבתי לך… ולא שאין לי חוויות לשתף…
בסופ שבוע זה המשפחה שלי נסעה לטייל בנגב (הם אגב ממליצים על טיול אופניים בבארי – מלא פריחה מדהימה, שכירת אופניים ב"לה-מדווש"; מרחצאות חמים בערב בספא נווה מדבר; טיול רגלי לאורך נחל צין עד עין עקב. יותר מהכל הם נהנו מהאירוח של הדודים החמודים מרביבים. היות ולא הייתי שותפה לטיול, לא אוכל לספר על כך בפרוטרוט, וזה בכלל לא עיקר הפוסט).
ונחזור אלי ואל דילן – אנחנו עברנו להתארח אצל ענבל, אותה אמא הכירה מהבלוג ומהעובדה שגם היא קנתה בזמנו ממורן את מילקי. לענבל שני שיצואים חמודים, מילקי (שהוא חצי אח שלי) וטויה המתוקה, שקבלו אותנו מאוד יפה והיו לנו חברים אידיאליים. הם בעלי טמפרמנט חביב ולא סוער מידי, מימדים מתאימים, חברותיים, נקיים ומתוקים.
וענבל? איך נתאר אותה? היא מתוקה ברמות, יפהפיה, ובעיקר – נשמה טובה עם לב רחב, אוהבת כלבים מושבעת, לא רק שיצואים גזעיים כמונו אלא כל כלב נטוש קורע לה את הלב והיא פועלת למענו (בשונה מאמא שלנו שאוהבת כמעט רק אותנו). בקיצור – היה לנו נהדר אצלה, בכלל לא חווינו משבר, קבלנו המון אהבה, הסתובבנו בפארקים וסביבה עירונית חדשה ומעניינת, אכלנו טוב והכי חשוב – ישנו במיטה עם ענבל (לזה אנחנו לא זוכים אפילו בבית שלנו).
לענבל, מילקי, טויה ולאמא של ענבל חמודים ויקרים – המון המון תודה מכולנו.
אוהבים אותכם ומחכים כבר לארח אתכם אצלנו בקיבוץ.

ולמי שאין חברה כ"כ טובה כמו ענבל – אמא ביקשה שאשתף באתר המציע פנסיון בוטיק לכלבים ליד נתב"ג, שנראה מאוד יוקרתי, וכן קבלו המלצה חמה של שלג על "חוות הדוד משה", שבכפר טרומן. תודה!
נשיקות, מישל

נוב 302010
 

יומני היקר שלום,

רציתי לספר לך על טיול משפחתי שלנו לאגמון החולה בסופשבוע האחרון (עובדי פלסאון, שאמא נמנית עליהם ירדו לחופשה באילת, אך אנחנו החלטנו על חופשה משפחתית אינטימית). אז הבנים של המשפחה היו אחראים על הטיול וארגנו את הכל למופת. הכל היה טוב ויפה – מזג האויר, הנוף שעדיין ירוק, סבא וסבתא שהצטרפו להרכב המלא שלנו, כולל האחות החיילת שלי, זו  שמתכחשת לקיומי וגם דניק המתוקה, שהיא  בת-דודה שלי… 
כמו שאמרתי הכל היה נהדר עד שלהפתעת כולם, כשנכנסנו לשמורה השומר פקד על אמא שתכניס אותי ואת דילן לכלובים (רואים בתמונה? זה לא אנחנו…). היא, מסתבר, בכלל לא העלתה זאת על דעתה, ואמרה לו שאת הילדים שלה היא תכניס לכלובים לפנינו… מצד שני נוצרה בעיה אמיתית כי היה להם חבל לוותר על כל הסיור בשמורה. לכן הוחלט שנשאר עם סבא שלנו החמוד בפינת חמד במרחק כ-300 מטר מהשמורה, שם היה לנו צל עצי אקליפטוס, מים, שקט, מרחבים מוגנים, ושם גם סבא מצא לנו אפילו מזרון. למעשה כל המשפחה אכלה שם ארוחת בוקר כי היה שם גם שולחן לפיקניק, והכי חשוב – היינו יחד!
בביקור שלהם בשמורה לא השתתפנו כמו שהבנתם, אבל שיחקנו לנו ונהננו בטבע עם סבא. כשהם חזרו הם סיפרו שהיה להם מאוד כייף (למרות שהיינו חסרים להם) – הם שכרו אופנייים ל-5 וגם קלאב קאר וראו המון עופות.
בהמשך הטיול נסענו לבניאס, אכלנו במסעדֶה וטיילנו לנביעה סודית יפהפיה, שרק סבתא ועוד קומץ צַפָרים יודעים להגיע…

היה יום נהדר גדוש חוויות, הגענו עייפים ומותשים, מלוכלכים כהוגן, אך אין כמו לבלות עם המשפחה – תמיד אמרתי.

נשיקות, מישל

*  אמא מוסרת שהיא בכלל לא אוהבת את הרעיון שהיא מופיעה בתמונות, אבל החלטתי להעלות אותן כי רואים בהן אותנו, ומה לעשות שהיא כל הזמן לידינו, או שאנחנו כל הזמן לידה…

נוב 042010
 

מסתבר שקשה לצפות איך דברים יתפתחו.
אנחנו מיקדנו את המאמץ וההיערכות במישל – היא עברה עיקור, ועברה אותו טוב! איפשרנו לה החלמה שקטה, והיום, ארבעה ימים לאחר הניתוח הצלקת ממש שטוחה, סגורה ויפהפיה, מישל במצב רוח מצויין, רוצה לטייל, לוקחת יפה את האנטיביוטיקה (טעים לה!), אוכלת וחוזרת למסלול…
הכל טוב ויפה, רק  שההפתעה צצה ממקור בלתי-צפוי.
כשהחזרנו את דילן שלשום בלילה גילינו כלב שלא היכרנו – כלב שקט, כמעט מדוכא, שלא רוצה לאכול, לא מוכן לטייל, ללא שמחת חיים, פאסיבי ואומלל. מסתבר שלדילן יש משבר מעבר, שלא יכולנו לצפות את העוצמה שלו. הוא בילה אצל מורן שלושה ימים. הופתענו לדעת שהיה לו מאוד קשה להתרגל ללהקה של מורן, אך אנחנו יודעים שהוא התרגל לכך ביום השני ואפילו נהנה מכך – שיחק, רץ ואכל מצויין. כנראה ששני המעברים המהירים היו קשים לדילן, ואולי גם הוא כעס על כל העניין (וכמובן שזה בכלל לא שייך לטיפול המעולה שהוא זכה לו ממורן).
בכל אופן נכון להיום הוא עדיין לא חזר לעצמו. מישל כבר מנהלת אורח חיים רגיל ועיקר הדאגה מופנית אליו. היו במשפחה כאלה שחשבו מראש שהמהלך לא היה נכון, ויתכן שבדיעבד היה עדיף להשאיר את דילן עם מישל, היות ומדובר בגור בן פחות מחמישה חודשים שעדיין לא חווה ניתוק מאימו – אנחנו נוטים לשכוח זאת, כי הוא מטעה בבגרות שלו. כל זאת בהנחה שהוא היה מספיק חכם והיא היתה יודעת לסמן לו שיימנע ממשחקים וקפיצות מיותרות מיד לאחר הניתוח.
הניסיון הזה גרם לנו לשקול מחדש את החופשה המשפחתית שלנו בת שלושת הימים, שתכננו בסוף חודש זה, וכנראה שנחפש פתרון אחר, אך על כך בהמשך. ואם נגענו בנושא החופשות משפחתיות- זאת נקודה מאוד רגישה, ששווה לעסוק בה בהרחבה, כי מבחינתנו לפחות, קשה וכמעט בלתי-נסבל לחשוב על עזיבת הכלבים, בכל קונסטלציה שהיא.

פבר 262010
 

היום אבא שלי בן 50!
לרגל האירוע המאוד מרגש ביליתי עם כל המשפחה בישוב אמירים בצימרים של משפחת זרחי, המכונים בשמם היפה "ארץ הגליל". זהו מתחם  של שבעה דונם הטובל בירק (אמא שלי "צרכנית ירוק"), שבו פזורים תשעה צימרים יפהפיים, מוקפדים ומפנקים, הממוקמים בחורש ומעניקים פרטיות רבה. לכל צימר איפיון וייחוד משלו . ביום הראשון ההורים היו לבד בצימר "האלה" (לי היה קצת קשה בלי ההורים ולא ישנתי טוב באותו לילה, למרות שהאחים שלי טיפלו בי מאוד יפה). ביום השני סבא הביא אותנו לאמירים, כלומר אותי ואת שאר האחים, והכל בהפתעה גמורה. אבא מאוד שמח למפגש עם כל המשפחה, ואמר שהוא לא צריך יותר מזה.. לרגל האיחוד המשפחתי עברנו לצימר משפחתי המכונה "בית העץ".
באמירים בעלי הצימרים – רויטל, יורם ומשה קבלו אותנו במאור פנים, ולי אישית לא היתה כל בעייה להתלוות למשפחה לכל מקום שהלכו. בעיקר טיילנו בחורש ונהניתי מאוד מהמרחבים המוריקים שם. זה באמת מקום מיוחד, נעים ויפהפה. גם מזג האויר הסגרירי היה מאוד נעים והתאים לנו. בדומה לאבא שלי, גם אני לא צריכה יותר מלהיות יחד עם המשפחה שלי. אין יותר כייף מזה!
אני רוצה לאחל לך, אבא יקר שלי, שתישאר צעיר, חתיך וחמוד – אתה אדם מיוחד במינך ואני אוהבת אותך מאוד.
lev.jpg
שלך, מישל