הבלוג של מישל ודילן

[סיפור בהמשכים, פרק ב']
סיפרנו לאחרונה שבואו של דילן שינה את אורחות חייה של מישל, שהיתה עד בואו מאוד ביתית, מוגנת ומטופחת. היחד שלהם הביא עימו התנסויות, עצמאות, תעוזה, פתיחות וידידותיות לסובב. עם זאת, אי אפשר להתעלם משני אספקטים הרבה פחות אטרקטיביים, שתמורות אלה הביאו עימן:
א) ניקיון – אנחנו עסוקים הרבה יותר זמן בפעולות ניקוי הלכלוך ושאריות הדשא/הקוצים שנדבקות לפרווה. אחת הידידות של דילן ומישל נראתה מתגרדת על התחת מתולעים… מראה מגעיל ברמות, ומעורר את הצורך הדחוף לבקש מהשכנה שתטפל בכלבתה (אבל היא לא שלנו – מותר לנו? מוסרית, האם העובדה שאנחנו עלולים להידבק מתולעים של האחר מקנה לנו את הזכות לדרוש מהאחר שיטפל בבעיה?  – מופנה לאמא של שלג). דוגמא נוספת למחיר החופש – הכלבים חזרו לאחרונה עם פנים שחורים ומשומנים בריח טיגון עמוק… משהו דוחה שקשה לתאר אותו! מעקב קפדני הוביל לכך, שהם מצאו מחבוא שהשכן היקר והבשלן שלנו, א', שפך לשם בתמימות את השמן לאחר שסיים לטגן למשפחתו שניצלים…
ב) סיכון – השיצואים מטריפים ומתוקים, אך יש להם מגבלות שצריך לשים אותן על השולחן: הם אינם אתלטיים, הם לא מצטיינים באינסטיקטים של הישרדות והם קטנים מאוד. מגבלות אלה בשילוב היותם מושכים במראה החיצוני וידידותיים לזרים, מגבירים את הסיכון שמישהו פשוט יחמוד אותם,  או חו"ח שהם ייפגעו מכלי רכב/טרקטורים/קלנועית/קלאבקארים שעוברים בסביבה  (שהיא כידוע כבר מזמן לא סביבה כפרית, לצערנו).

[המשך יבוא]