יול 152012
 

עכשיו אפשר לספר, לשתף ולהתוודות – לפני כחודש דילן ומישל היו תחת מתקפת פרעושים חסרת תקדים. ספרנו על כך גם בהקשר לדאפי המתוקה שבאה לבקר אותנו וחטפה כהוגן…
למרות המקלחות עם שמפו נגד (ד"ר פט), ולמרות האמפולות הרוסיות, שבזמנו עזרו לנו מאוד – הם התמלאו בפרעושים והתגרדו כהוגן. האמת שכמעט שלא ראיתי את היצורים הדוחים האלה בעיניים, אבל הרגשתי, בהחלט הרגשתי – את הקאקי שלהם לאורך עמוד השדרה של המתוקים שלי, מסכנים קטנים.
הבנתי גם בדיעבד שהשהייה שלנו על הדשא היתה קטלנית. דווקא בימים החמים – העדפתי לא לקחת אותם לטיולים ארוכים אלא לתת להם לשחק על הדשא בצל עם חברים מהקומה השנייה. גם זה תרם כנראה להחמרה במצב. 
היה ברור שצריך לנקוט בכל האמצעים, ואכן  הם עברו תספורת הגונה אצל עירית ולאחריה כל אחד מהם קבל אמפולה של אדוונטג' לאורך עמוד השדרה.
נכון לעכשיו הם נקיים למשעי, לא מתגרדים,לא מבלים בכלל על הדשאים, יוצאים לטיולים מבוקרים, ואפילו  נכנסים למיטה שלי (כשאבא שלהם בחו"ל) – כייף גדול, ורק שימשיך ככה. תודה לעירית ותודה לאדוונטג'! אין מה לעשות – כשצריך אז צריך והמטרה מקדשת את האמצעים (גם אם מדובר בתכשיר כימי שאינו בריא).

בהזדמנות זאת, קבלו סרטון – איך לעבור את הקייץ בשלום, ד"ר דורון נרי:

יונ 262012
 

[נ', – במיוחד בשבילך. קבל עדכון]
דאפי, האחות המתוקה של דילן מראשון לציון באה אלינו לפנסיון (משפחת בן-שמואל בחו"ל). היא מתוקה ברמות אלא שהדברים אינם פשוטים…
כיאה לכלבי קיבוץ המרבים בטיולים ובהתחככות עם כלבים אחרים היא קבלה פרעושים, צריך להגיד את האמת. היא מתגרדת ומתנשפת וזה מטריד אותה בלילה (ואז זה מטריד גם אותנו..). היום אחה"צ, כאשר מישל תסתפר (דילן הסתפר אתמול) – ארחץ אותה במספרה עם שמפו נגד פרעושים. בטוח שהיא תגיע למשפחתה נקייה ומטופחת כפי שקבלנו אותה.
מה עוד? רצינו לפנק אותה בגרונות לא מבושלים, כמו שדילן ומישל אוכלים. היא טרפה בהתלהבות שחבל על הזמן (אכלנית כמו דילן. ממש לא כמו מישל). הכל היה טוב ויפה אלא ש… זה עשה לה כנראה סתימה במעיים. בימים האחרונים היא הוציאה נוזל שחור ומסריח שהזכיר לנו את סתימת התעלות שהיתה בזמנו לדילן. אבא של דילן ומישל הגיב מאוד קשה למצב.
התייעצנו עם הד"ר שהציע טיפול בעזרת תרחיף קלבטן פורטה בטעם פטל להרגעת המעיים (ללא מרשם). נאבקנו איתה כדי להצליח לתת לה את הנוזל (2cc ולאחר שעה עוד 2cc) . נכון להיום הקאקי חזרה להיות מוצקה ויפה. הד"ר יודע מה שהוא אומר!
חוץ מזה היא באמת מעולה – חביבה ומתאקלמת יפה בבית ובקרב קהיליית כלבי הקיבוץ, הרבה פחות מפוחדת מלפני שנה. מבחינה החשיפה לכלבים אחרים היא תרוויח בגדול. עכשיו לאחר שדילן מסופר אפשר ממש להתבלבל ביניהם – היא דומה לו שתי טיפות מים. זה מדהים!

מאי 242012
 

קבלו טיפ חשוב:
לאחרונה נתנו לדילן ומישל כבד, שזה מאוד חשוב להם מבחינת הברזל, החלבונים  והפינוק בכלל. הם כמובן מתים על זה , אך  הבעיה היא שהכבד עושה קאקי מאוד רכה, והכל נמרך על הטוסיק ועל הריצפה, מסריח  ולא נעים, ובעיקר – חלק מהרכיבים התזונתיים אינו נספג והולך לטמיון…
מה שלא עשינו והיה יכול לשפר את המצב הוא להגיש את הכבד עם אורז. ובקיצור וכמו שהד"ר אומר:
כבד נותנים עם אורז.

אפר 292012
 

יובא כאן מידע בחשיבות עליונה!
בשבוע האחרון שמנו לב שדילן גורר את הישבן על המדרכות בעת הטיול. היינו בלחץ מחשש לתולעים. למרות שהוא קיבל תילוע לפני פחות משלושה חודשים העדפתי  לתת לתת לו חצי כדור נגד תולעים, לכל מקרה.
האם פעלתי נכון?
זהו, ש…לא ממש.
בבירור זריז אצל הד"ר הסתבר שפעולת התילוע אמנם לא מזיקה אך מקור הבעיה הוא אחר. וזאת יש לדעת:
מדובר בסתימה של התעלות האנאליות, שיש כלבים הסובלים מכך, בעיקר מהגזעים הפחוסים ובעיקר כלבים שמנמנים (דילן אמנם אוהב מאוד לאכול אך הוא לא שמנמן). אנחנו תפסנו את זה יחסית מוקדם, למרות שכשרואים את הכלב משתפשף על הישבן זה כבר שלב שבו הבלוטות/השקים נסתמו. בדיעבד הבנו שדילן התקשה לעשות קאקי לאחרונה – זה לקח לו יותר זמן והצואה היתה הרבה יותר רכה מהרגיל.  בעצת הד"ר נסענו אתמול ספיישל לידידה שלו מהקריות- ספרית כלבים שידעה לשחרר את הסתימה באמנות רבה. זה אמנם לא היה חרום אך העדפנו לפתור את הבעיה ללא דיחוי. מדובר בלחיצה ידנית ממוקדת, ריח לא הכי נעים לשנייה, מגבונים לחים ואנחנו אחרי הכל… דילן כמעט ולא התרגש מכך (ייבגניה, אין עליך!). 
לפי הידוע לנו עכשיו ווטרינרים עושים פעולה זאת ואפילו ללא תשלום. אם מזניחים או חושבים בטעות שלכלב יש תולעים – יכול להיווצר פצע ואפילו אפסס, והכלב יכול לסבול מכך.
למתעניינים – עוד הרחבה על התופעה מפי הווטרינר.
אלפי תודות לך, מורן ולך ייבגניה – אתם אלופים! רק בריאות!

אפר 132012
 

לפני יותר משנה אבא של מישל ודילן בנה עבורם גדר עץ חמודה, עדינה וצנועה, שנבנתה "לפי מידותיה" של מישל. מהר מאוד התברר שדילן הציב בפנינו רף הרבה יותר גבוה, ודילג על הגדר באלגנטיות רבה.
היינו מקבלים טלפונים לעבודה מחברים מודאגים שראו את הכלבים, הם גם היו מגיעים ליונקייה של הרפת ונהנו מאוד להיות שם. אפילו הרפתנים כבר התרגלו לנוכחותם שם וזה כשלעצמו לא נורא, למעט הריח. הבעיה המרכזית היתה שכדי להגיע לרפת עליהם היה לחצות את כביש הכניסה לקיבוץ! פרט ליונקיה היה להם אתר פופולארי נוסף ליד משרד התיכנון, שגם הוא היה כרוך בחציית כביש.
הנסיבות האלו הובילו אותנו לצורך בבניית גדר גבוהה יותר. וכך, ע"פ הנחייה של הד"ר, תכנון וביצוע – האבא של הכלבים בעזרתו האדיבה של הסבא שלהם – נבנתה גדר לתפארת, והכל self made !
למעשה אפשר לכתוב פוסט נפרד על בניית הגדר הזו – בפעם הראשונה שהאבא עבד עם ההלמניה (לצורך תקיעת יתדות הברזל) הוא פגע בצינור מים ראשי. בניסיון שני כמה ימים לאחר מכן הוא הניף את ההלמניה ופתח את הראש. בפעם השלישית הזעקנו את הסבא שעבד עם ההלמניה במקצועיות רבה ומה שחשוב לא פחות – ללא נפגעים לכוחותינו.
נכון לעכשיו יש לכלבים שטח מגודר בגובה 1 מטר, הם מסתגלים יפה למציאות החדשה, הד"ר הרגיע שזה בסדר כלפיהם ושהמצפון שלנו יכול להיות שקט ו… אנחנו רגועים. רק נותר להראות לכם את התוצאה (ואם משהו לא נראה לכם ישר – זה בגלל הדשא…).

פבר 232012
 

אתמול בערב כשאני חוזרת מחוג חיטוב הכלבים אינם.
אבא שלהם בחדר כושר.
יותם ישן וגוני בחוג קרמיקה.
קר מאוד, חשוך, רוחות. מאוחר ויותר מהכל – לגמרי לא שגרתי.
מזעיקה את האבא של הכלבים ויוצאים לסריקות – כ"א בגזרה אחרת.
דקות מורטות עצבים.
[הראש של האבא – לכיוון גניבות. אצלי הסוף יותר טראגי]
באחת משיחות הטלפון אנחנו מתבשרים מאחראי היונקיה – 
הכלבים ברפת ליד עגל שנולד זה עתה מת!
איכס!!!
[בשעות אחר הצהריים הכל פתוח. לרוב אינם מתרחקים.
משערים שסושי השכנה הראתה להם את הדרך..]
הכלבים נלקחים לאמבטיות מקיפות.
נקיים וריחניים כמו שלא היו הרבה זמן.
סוף דבר? –  מסתבר שלא.
היום, 09:00 בבקר – מחלון צורון, לגמרי במקרה, דילן ניצפה בעודו שועט לבדו לעבר הרפת.
[השער סגור. מישל לא עוברת אותו. דילן קופץ מעליו].
אבא שלו יוצא אליו בריצה.
[בדיעבד יורד לי האסימון למה לא הסכים ללכת לטיול הבקר. היו לו תוכניות אחרות]
סוף דבר:
הכלבים סגורים היום בבית ללא פתח יציאה.
יזכו לביקורים אך לא יוכלו לצאת לחצר.
נ., אתה צודק – בודקים אפשרות להגביה את הגדר.

פבר 142012
 

"הוא הקטן שבכלבים אך אמיץ כמו שמשון. הוא יכול להיות קצר ועצבני כמו ישראלי מצוי, אבל רך כמו חמאה בביתו עם בעליו…אם רצונכם בכלב בית מושלם – הוא האחד בשבילכם. מגן, מתריע, זול לאחזקה וקל לטיפוח, חם מאוד לבעליו ואוהב כלבים אחרים…".

לקריאת המאמר המלא של ד"ר אוהד טילס מרקוס – כנסו לכאן, ו לסדרת המאמרים שהוא מפרסם בבלוג שלו במקומון השרון – לחצו על התמונה (הד"ר, נוסף לכל גם חתיך…).


אגב, למורן יש צ'יוואוות כאלה – קטנים, מושלמים ומאוד איכותיים.

ינו 302012
 

 לעיתים קורה שמישל נוהמת לעבר גוני. לאור העובדה שמישל כלבה שקטה ונינוחה זה מצליח להפתיע את גוני והיא כל פעם נעלבת מחדש. זה קורה כשגוני  באה אל מישל כשהיא (מישל) שרועה בנינוחות על הפןף, ועוצמת האהבה והאנרגיות כנראה שאינן מתאימות למישל באותו רגע. לכן היא נוהמת לעברה, ומצליחה לגרום לגוני להיבהל מעט. אנחנו מכירים את התופעה, לא הבנו אותה, ורק אמרתי לגוני  שלא תבוא אל מישל בעוצמתיות כזו כשהיא במצב רגוע.
לאחרונה הגעתי לאתר חדש  של נעה שפלר שמטפלת בכלבים בגישת Marker Training , שעזר לי להבין את התופעה, וכך מסבירה נעה:

"…אבוי!  הכלב [אריק] נהם על הבן שלי [דין]!  שומו שמים!  האם זה אומר שהכלב צריך מיד לעוף מהבית?  האם אריק חטא בחטא איום ונורא – הפרת אמון קטסטרופלית – בזה שהעז לנהום על ילד?  ממש לא.  אריק ביקש מדין, בצורה יפה ומנומסת (בכלבית), שירד לו מהבטן.  האם זה אומר שהכל בסדר ואפשר להמשיך כאילו לא קרה דבר?  גם לא.  דין צריך ללמוד להיות יותר עדין עם אריק, ואריק צריך ללמוד שזה לא כ"כ נורא כשילדים קטנים עושים לו דברים מוזרים …חשוב להבין שנהמות זה דבר טוב. כן כן, קראתם נכון: נהמות של כלב הן דבר טוב – כי הן תקשורת חשובה לגבי דברים שמפחידים את הכלב, או לא נעימים לו, או סתם כאשר מספיק לו והוא רוצה שנפסיק את מה שאנחנו עושים לו.  לצערי הרב, אנשים רבים (כולל מאלפים רבים) מגיבים אל הנהמה של הכלב בתוקפנות משלהם ובכעס…"  

בלי להכיר, יש לי רושם שיש הרבה מה ללמוד מנועה. ממליצה לכם לגלוש באתר  הייחודי והמעניין (כמובן שהתווסף למומלצים).

ינו 282012
 

איריס ספרה שאגב חיתוך הסלט היא נותנת לדאפי (האחות של דילן מרשל"צ) ירקות טריים והקטנה טורפת. לכן בדקתי לאחרונה את הנושא גם עם דילן ומישל, ומסתבר שהם אוהבים פלפל (אדום/צהוב), אוהבים קולרבי, אפילו כמה חתיכות קטנות של כרוב (טיפונת כי זה יכול לעשות גאזים), ועל אהבתם הרבה לאבוקדו ספרתי כבר! בקרוב אבדוק איך הם עם גזר…
מאוד משעשע לראות אותם לועסים וכייף לתת להם מזון איכותי. הבעייה היחידה שנצטרך להתמודד איתה היא שדילן לא יתרגל לצַפות למשהו כל פעם שאני מכינה אוכל ליד השיש.

Comming soon:  ממתק מכבד בקר – טיפ אדיר מבית מטבחו של הד"ר!

ינו 222012
 

ערב שישי. סבא וסבתא של מישל  ודילן הגיעו מדגניה יחד עם הדוד אורי ובנו המתוק איתמר. כולם מסובים לשולחן בבית. דילן ומישל מקבלים במקביל את ארוחתם – קיבה טריה, והפעם בתוספת עצם שהגיעה עם הקיבה מהקצב, שתעניק להם הנאה בהתמודדות ממושכת, כפי שמידי פעם הם מקבלים עצמות.
במהלך הארוחה נשמעת לפתע יבבה ממישל – משהו מאוד חריג, לא מפוענח ולא ברור, שנפסק באופן חד אך הצליח להקפיץ את כולנו. חשבנו שמדובר בציפורן מתעגלת. לקראת סוף הארוחה אנחנו רואים את דילן מסתובב באי-שקט, כאילו משהו נתקע לו בגרון. אז הבנו ששניהם למעשה חיסלו את הארוחה כולל העצם! הופתענו ונבהלנו מכך. עצמות לרב משמשות להם להנאה ממושכת, אך בסוף הם משאירים אותן נקיות. כאן המצב היה אחר.
במהלך השבת חששנו שהעצם תיצור להם סתימה, לא היינו לגמרי שקטים בנוגע ליציאות שלהם, אך לא הצלחנו לבקר זאת. ההתנהגות שלהם היתה כתמול שלשום והם טיילו איתנו בבוסתן.
היום, יום ראשון בעת טיול הבקר שניהם עשו את צרכיהם ונרגענו. [בכ"ז בפעם הבאה לא ניתן להם עצם של קיבה].
שבוע טוב.