נסענו לטיול לדרום לאזור רוחמה ועין עובדת. הכלבים היו איתנו ביום הראשון, וכשהתעייפו נכנסו לסל… ביום השני המסלול לא היה מתאים להם והם בילו אצל רוני וספי בלוך עם תותי ותום (כלומר היו שם ארבעה שיצואים, אחד יותר יפה מהשני). כצפוי דילן התאקלם מהר ומישל היתה יותר סגורה.
תודה לדודים היקרים מרביבים, שארחו אותנו כיד המלך ותודה למשפחת בלוך שאפשרו לנו לטייל בידיעה שהכלבים בידייים הכי טובות!
yael
מרץ 092012
מרץ 052012
מרץ 022012
מצאתי אצל אודטה (מוסף סופשבוע 25/2/12) את הקטע הבא. מעט מתקתק אבל נוגע ללב:
תשובה מאלוהים
"יש נשמות טובות בדואר" הוא שמו של מייל שמסתובב ברשת, שמתורגם, כמובן, מאנגלית, כי אני זוכרת אותו מלפני המון שנים עוד בשפת המקור. הוא עדיין מרגש לאללה, והוא הולך ככה: "הכלבה בת ה-14 שלנו, לאקי, מתה בחודש שעבר. יום אחרי שהיא מתה, הילדה בת הארבע שלי לא הפסיקה לבכות ולספר כמה שהיא מתגעגעת לכלבה. היא שאלה אם נוכל לכתוב מכתב לאלוהים, כך שכאשר הכלבה תגיע לגן עדן, אלוהים יזהה אותה. אמרתי לה שאני חושבת שנוכל, אז היא הכתיבה לי את המילים הבאות:
"'אלוהים היקר, תוכל בבקשה לטפל בכלבה שלי? היא מתה אתמול והיא איתך בגן עדן. אני מתגעגעת אליה מאוד. אני שמחה שנתת לי לגדל אותה ככלבה, אפילו שהיא חלתה ומתה. אני מקווה שתשחק איתה. היא אוהבת לשחק עם כדורים ולשחות. אני שולחת לך תמונה שלה, כך כשתראה אותה תזהה אותה מיד ותדע שהיא הכלבה שלי. אני באמת מתגעגעת אליה. אוהבת, א".
"הכנסנו את המכתב למעטפה עם תמונה של לאקי ובתי, ובנמען כתבנו: 'גן עדן – אלוהים'. בצד האחורי של המעטפה הוספנו את הכתובת שלנו לחזרה. הילדה לקחה את המכתב והדביקה מספר בולים על החלק הקדמי של המעטפה, כי היא טענה שצריך המון בולים בשביל שהמכתב יגיע כל כך רחוק – עד לשמים.
באותו אחר הצהריים הילדה הלכה לדואר ושלשלה את המכתב לתוך תיבת המכתבים. כעבור כמה ימים היא ניגשה אלי ושאלה אותי אם אלוהים כבר קיבל את המכתב. אמרתי לה שאני חושבת שכן. "אתמול נחה לה חבילה עטופה בנייר זהב על המרפסת הקדמית שלנו, 'ל-א", היה כתוב עליה בכתב יד לא מוכר.
בתי פתחה אותה. בפנים היה מונח ספר שנקרא 'כאשר חיית המחמד שלך מתה', ועליו היה מודבק המכתב ששלחנו לאלוהים והתמונה של לאקי עם בתי. על העמוד הראשון של הספר הייתה הקדשה: 'א' היקרה, הכלבה שלך הגיעה בשלום לגן עדן. התמונה עזרה לי מאוד – מיד זיהיתי אותה. הכלבה שלך לא חולה יותר. רוחה כאן איתי בדיוק כפי שהיא נשארה בלב שלך. לאקי אהבה מאוד להיות הכלבה שלך. מכיוון שאנחנו לא צריכים את הגוף שלנו בגן עדן, אין לי שום כיסים לשמור את התמונה שלך, אז אני שולח לך אותה בחזרה.
"צירפתי לך את הספר הזה כדי שיהיה לך זיכרון קטן מלאקי. תודה על מכתבך המרגש, ותודה לאמא שלך שעזרה לך לכתוב אותו. איזו אמא נפלאה יש לך. בחרתי אותה במיוחד בשבילך. אני שולח לך את ברכותי כל יום ותזכרי שאני אוהב אותך המון. אגב, קל למצוא אותי, אני בכל מקום שיש בו אהבה. באהבה, אלוהים'. לא ידוע מי השיב למכתב, אבל מה שכן ידוע, זה שיש נשמות טהורות ברשות הדואר האמריקאי".
פבר' 272012
דילן ברגע של שלווה ופינוק לצד הבובה האהובה עליו ביותר
פבר' 232012
אתמול בערב כשאני חוזרת מחוג חיטוב הכלבים אינם.
אבא שלהם בחדר כושר.
יותם ישן וגוני בחוג קרמיקה.
קר מאוד, חשוך, רוחות. מאוחר ויותר מהכל – לגמרי לא שגרתי.
מזעיקה את האבא של הכלבים ויוצאים לסריקות – כ"א בגזרה אחרת.
דקות מורטות עצבים.
[הראש של האבא - לכיוון גניבות. אצלי הסוף יותר טראגי]
באחת משיחות הטלפון אנחנו מתבשרים מאחראי היונקיה -
הכלבים ברפת ליד עגל שנולד זה עתה מת!
איכס!!!
[בשעות אחר הצהריים הכל פתוח. לרוב אינם מתרחקים.
משערים שסושי השכנה הראתה להם את הדרך..]
הכלבים נלקחים לאמבטיות מקיפות.
נקיים וריחניים כמו שלא היו הרבה זמן.
סוף דבר? - מסתבר שלא.
היום, 09:00 בבקר – מחלון צורון, לגמרי במקרה, דילן ניצפה בעודו שועט לבדו לעבר הרפת.
[השער סגור. מישל לא עוברת אותו. דילן קופץ מעליו].
אבא שלו יוצא אליו בריצה.
[בדיעבד יורד לי האסימון למה לא הסכים ללכת לטיול הבקר. היו לו תוכניות אחרות]
סוף דבר:
הכלבים סגורים היום בבית ללא פתח יציאה.
יזכו לביקורים אך לא יוכלו לצאת לחצר.
נ., אתה צודק – בודקים אפשרות להגביה את הגדר.
פבר' 142012
"הוא הקטן שבכלבים אך אמיץ כמו שמשון. הוא יכול להיות קצר ועצבני כמו ישראלי מצוי, אבל רך כמו חמאה בביתו עם בעליו…אם רצונכם בכלב בית מושלם – הוא האחד בשבילכם. מגן, מתריע, זול לאחזקה וקל לטיפוח, חם מאוד לבעליו ואוהב כלבים אחרים…".
לקריאת המאמר המלא של ד"ר אוהד טילס מרקוס – כנסו לכאן, ו לסדרת המאמרים שהוא מפרסם בבלוג שלו במקומון השרון – לחצו על התמונה (הד"ר, נוסף לכל גם חתיך…).
אגב, למורן יש צ'יוואוות כאלה – קטנים, מושלמים ומאוד איכותיים.
פבר' 122012
תותי ותום המתוקים של משפחת בלוך נהנו עם הנכדים (המתוקים אף הם) בשבת במרבדי הכלניות ליד רוחמה.
פבר' 122012
קראו את הסיפור והיזהרו, בעיקר כשמדובר בגורי גולדן מתוקים.
פבר' 022012
היום, 2.2.2012 – לפני חמש שנים נולדה מישל!
בואה של מישל לעולם ובואה אלינו מהווה אירוע מכונן שרבות דובר בו בבלוג זה.
יותר מכל גילינו בתוכנו עוצמות של אהבה ורוך כלפי היצור המתוק הזה,
והיא מבחינתה מעשירה ומאשירה את חיינו,
מחזירה לנו בכל רגע ורגע טונות של אהבה וקשב, הבנה ורגישות.
מישל מתוקה ויפה שלנו, מאחלים לך ולנו עוד המון שנים מקסימות,
שתהיי בריאה ומאושרת, ושתמשיכי להינות עם דילן בנך בסמביוזה נהדרת.
מיליון נשיקות וחיבוקים מכולנו.
ינו' 302012
לעיתים קורה שמישל נוהמת לעבר גוני. לאור העובדה שמישל כלבה שקטה ונינוחה זה מצליח להפתיע את גוני והיא כל פעם נעלבת מחדש. זה קורה כשגוני באה אל מישל כשהיא (מישל) שרועה בנינוחות על הפןף, ועוצמת האהבה והאנרגיות כנראה שאינן מתאימות למישל באותו רגע. לכן היא נוהמת לעברה, ומצליחה לגרום לגוני להיבהל מעט. אנחנו מכירים את התופעה, לא הבנו אותה, ורק אמרתי לגוני שלא תבוא אל מישל בעוצמתיות כזו כשהיא במצב רגוע.
לאחרונה הגעתי לאתר חדש של נעה שפלר שמטפלת בכלבים בגישת Marker Training , שעזר לי להבין את התופעה, וכך מסבירה נעה:
"…אבוי! הכלב [אריק] נהם על הבן שלי [דין]! שומו שמים! האם זה אומר שהכלב צריך מיד לעוף מהבית? האם אריק חטא בחטא איום ונורא – הפרת אמון קטסטרופלית – בזה שהעז לנהום על ילד? ממש לא. אריק ביקש מדין, בצורה יפה ומנומסת (בכלבית), שירד לו מהבטן. האם זה אומר שהכל בסדר ואפשר להמשיך כאילו לא קרה דבר? גם לא. דין צריך ללמוד להיות יותר עדין עם אריק, ואריק צריך ללמוד שזה לא כ"כ נורא כשילדים קטנים עושים לו דברים מוזרים …חשוב להבין שנהמות זה דבר טוב. כן כן, קראתם נכון: נהמות של כלב הן דבר טוב – כי הן תקשורת חשובה לגבי דברים שמפחידים את הכלב, או לא נעימים לו, או סתם כאשר מספיק לו והוא רוצה שנפסיק את מה שאנחנו עושים לו. לצערי הרב, אנשים רבים (כולל מאלפים רבים) מגיבים אל הנהמה של הכלב בתוקפנות משלהם ובכעס…"
בלי להכיר, יש לי רושם שיש הרבה מה ללמוד מנועה. ממליצה לכם לגלוש באתר הייחודי והמעניין (כמובן שהתווסף למומלצים).
תגובות אחרונות