הבלוג של מישל ודילן

יומני היקר,
היום אספר לך בשמונה פרקים קצרים על בני, דילן, שהוא בימים אלה בן חודשיים וחצי.

פרק א' – הכותרת
בכותרת שבחרתי יש אולי קונוטציה שיכולה להטעות, והאמת היא ממש הפוכה – כשאני מנסה לאפיין את דילן יותר מהכל מדובר לדעתי ביצור הכי חי ושובב, שניתן להעלות על הדעת (לקורא המתמיד ידוע, כי זאת למעשה היתה הכוונה, כשההורים החליטו להשאיר לנו גור - שיהיה לי חבר להתרועע עימו).

פרק ב' – אז מיהו באמת דילן?
דילן הוא גור לבבי, פתוח לסביבה, מגיב נהדר לאנשים, אוהב להתנסות ולא חושש מדברים חדשים. פעולות שלי לקח הרבה זמן לעשות הוא עושה בצ'יק-צ'ק, למשל לצאת ולהיכנס מפתח הדלת הוא למד ממש בימים הראשונים, בעוד שעבורי זה היה ממש פרוייקט.

פרק ג' – גוּריות
ההתנהגות הגורית שלו מאוד בולטת – הוא לוקח גרביים, נעליים, מושך ונושך כל דבר, אבל בלי לגרום נזקים. בני ההמשפחה היו קצת מודאגים מהנשכנות שלו, כי זה, מסתבר, יכול די לכאוב, והם מספקים לו אובייקטים לנשיכה. מורן הרגיע אותם, שזה אופייני לגור (גם אני נשכתי? לא זוכרת? אמא אומרת שהנשיכות שלי ממש נעימות ועדינות לעומת אלה של דילן) ואין מצב שדילן יהיה כלב נשכן – כי הוא שיצו!

פרק ד' – פיסיות
גם מבחינה פיסית הוא חזק מאוד, מטפס בקלילות על גדר האבנים בגינה, קופץ מגובה רב ועולה לו על הפופים (חשבתי שיהיה לי פוף רק שלי, ובהתחלה נהניתי לעשות עליו תצפיות מלמעלה, אך מהר מאוד הבנתי שהוא כבש גם את המבצר הזה שלי).

פרק ה' – משחקים
בבית אנחנו עורכים מעין משחקי-קרבות ללא הפסקה – מין נשיכות הדדיות שאני תופסת לו את האוזניים וגם הוא נושך אותי, זה קצת דומה להיאבקות, כשאני מורידה אותו לאיפון, ואז זה מלווה בקולות יבבה שהוא משמיע. כללית, אני מוצאת עצמי הרב יותר פעילה גם בבית.

פרק ו' – אוכל
גם הגישה של דילן לאוכל בריאה ופשוטה – הוא לא עושה מזה עניין, פשוט ניגש ואוכל מה שמציעים לו, וזה משפיע גם עלי בצורה חיובית (גם לכך כיוונו ההורים ונראה שזה באמת מצליח). הד"ר מעריך (דילן שקל 1800 גרם לאחרונה) שדילן לא יהיה שיצו קטן כמוני…

פרק ז' – טיולים
בטיולים בהתחלה הוא גילה חששנות, ובהדרגה בימים אלה הוא לומד להגדיל הטווחים. בנוגע לטיולים אני יודעת שיש גישה שאומרת לא להוציא את הגור לפני החיסון השני (שאותו דילן יעבור רק בשבוע הבא), אך אני חושבת שהיציאות שלנו מבוקרות, ומאוד תורמות להתפתחות שלו, ואני בכ"א שלמה עם זה. אנחנו כמובן מקפידים לצאת כשלא חם, בעיקר בבקר ובשעות הערב, והוא מגלה כל פעם מקומות וריחות חדשים. אנשים שרואים אותו תמיד אומרים שהוא דומה לצעצוע ומאוד מתלהבים ממנו. אלי כמעט וכבר לא מתייחסים, אבל זה בסדר מבחינתי – אני מודעת לכך שהמראה הגורי העגלגל והמתוק  שלו מאוד מושך אותם…וזה גם מחמיא לי כאמא…

פרק ח' – ביתיות
עם כל הפתיחות, הנועזות והאתלטיות שהוא מפגין, אני מוכרחה לציין שדילן, הוא יצור זהיר וחכם ומקפיד להסתתר כל פעם שאני נובחת. יותר מהכל – בדומה לי הוא ביתי מאוד, והכי שמח בעולם לחזור הביתה. אמא ואבא סומכים עליו ולא דואגים כשאנחנו נשארים לשחק לנו בחוץ, כי הם יודעים שהוא תמיד יכנס הביתה בסופו של המשחק. זה ממש מצב טוב שאנחנו יכולים לאזן לנו – אני והוא, בין השהייה בחוץ לבין הכניסה לבית, בלי להיות תלויים במשפחה, ובלי להדאיג אותם שדילן לא יחזור הביתה.

עד כאן להפעם, יומני, וסליחה אם הארכתי. אני חושבת שהמהלך של ההורים להשאיר לי גור היה ממש חכם. אני מאוד נהנית לגדל את דילן לידי, הנוכחות שלו מעשירה לי את החיים, ועבורו, היות ונחסך לו מַעֲבר – זה המשך טבעי ונהדר, שלבטח תורם ויתרום לבטחון הבסיסי שלו בחיים!

אוהבת, מישל